פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
445/11
בפני:
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט י' עמית
העותר:
פאנוס עיד ואח'
נ ג ד
המשיבים:
1. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמלה
2. שר האוצר
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותר:
עו"ד חנינוביץ אלישע
בשם המשיבה 1:
עו"ד שלי רוזנטל; עו"ד קרן שהם;
עו"ד רותם ארביב
בשם המשיב 2:
עו"ד מיכל צוק-שפיר
פסק-דין
השופט ע' פוגלמן :
1.
עניינה של העתירה בבקשת העותרים להורות על ביטולה של הפקעת מקרקעין, שנעשתה מכוח חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ).
2.
לפי הנטען בעתירה, העותרים הם בעלי זכויות בקרקע בשטח של 9,657 מ"ר הנמצאת ברחוב הנורית 20 שברמלה וידועה גם כחלק מחלקה 17 בגוש 4349 (להלן: הקרקע ). העותרים טוענים שבחודש מאי 2009 נודע להם לראשונה כי המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) הפקיעה חלק מהקרקע. הם פנו למשיבה בבקשה לקבל את המסמכים שהביאוה להחליט על ההפקעה, אולם דרישתם לא נענתה. משעיינו העותרים בנסח רישום מקרקעין, למדו הם לראשונה, לדבריהם, כי הודעה על הפקעת חלק מהקרקע נרשמה בלשכת רישום המקרקעין ביום 25.10.1993 (לאחר שדבר ההודעה פורסם ברשומות ביום 21.10.1993) וכי הודעה נוספת על הפקעה נרשמה ביום 28.1.2008 (לאחר שדבר ההודעה פורסם ברשומות ביום 15.1.2008). הואיל ומשך למעלה מ-18 שנה לא פעלה המשיבה למימוש מטרת ההפקעה ואף לא הודיעה להם על אודות קיומה, הגישו העותרים את העתירה דנן, שבמסגרתה ביקשו להורות על ביטול ההפקעה מחמת שיהוי במימוש מטרתה.
3.
מתגובת המשיבה 2 עולה כי עסקינן בהפקעה בהתאם להוראות תוכנית מקומית מאושרת, שנעשתה מכוח חוק התכנון והבניה; וכי בניגוד לטענת העותרים, אין מדובר בהפקעה שנעשתה על ידי שר האוצר מכוח פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: הפקודה ). המשיבה 2 מתארת את ההשתלשלות התכנונית הרלוונטית. די לנו לציין שבשנת 1993 הופקע חלק מהקרקע לייעוד שטח ציבורי פתוח (שצ"פ) בהתאם לתכנית לה/במ/1000/17/1-א (שפורסמה למתן תוקף ביום 20.1.1992) ופורסמו כדין הודעות לפי סעיפים 5 ו-7 ו-19 לפקודה ולפי סעיפים 190-189 לחוק; ושבשנת 2008 שונה ייעודה של הקרקע המופקעת משצ"פ לדרך ובהתאם לכך ניתנו הודעות מתאימות לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודה וסעיפים 190-189 לחוק (הודעה שפורסמה ביום 15.1.2008) ולאחר מכן פורסמה (ביום 19.4.2010) הודעה מכוח סעיף 19 לפקודה. הואיל ומדובר בהפקעה מכוח חוק התכנון והבניה, המשיבים טוענים שיש לדחות את העתירה על הסף בשל קיומו של סעד חלופי.
4.
טענה זו בדין יסודה. בית משפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מוסמך לדון בעתירה הנוגעת לענייני תכנון ובניה לפי חוק התכנון והבניה (סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 ופרט 10(א) לתוספת הראשונה לחוק). הפקעת מקרקעין שנעשתה מכוח תוכנית תקפה בהתאם להוראות חוק התכנון והבניה באה בגדר ענייני תכנון ובניה כאמור, כך שעומד לעותרים סעד חלופי בדמות פנייה בעתירה לבית משפט לעניינים מינהליים.
5.
העתירה נדחית אפוא על הסף. העותרים ישלמו למשיבה 1 הוצאות הליך זה בסך 4,000 ש"ח. סכום זהה ישולם למשיב 2.
ניתן היום, ה' באלול התשע"א (4.9.2011).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט