בג"ץ 445/99 יצחק אורגד נ. מנורה חברה לביטוח בע''מ

ביום 20.1.99 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר דחתה את בקשתו לביטול פסק בורר. ההחלטה נושא הערעור ניתנה ביום 26.7.98, אך לטענת המבקש הגיעה לידיו רק ביום 7.12.98.

המבקש מנמק את בקשתו בכך שאין הוא משפטן ולא חשבונאי, ולצורך הכנת הערעור נדרש לו זמן ארוך מזה הקצוב בדין. כן מציין המבקש כי בשלב הסופי של הדיונים בבית המשפט המחוזי התגלה לו שבין הבורר לבין מנהל המשיבה קיימת היכרות מוקדמת, אשר - על פי הנטען - השפיעה על החלטת הבורר.

סעיף 38 לחוק הבוררות התשכ"ח1968- קובע כי החלטה של בית המשפט לפי חוק זה ניתנת לערעור ברשות לפי סעיף 19(ב) לחוק בתי המשפט התשי"ז1957-. סעיף זה הוחלף על ידי סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד1984-. המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי הוא תוך שלושים יום, כאמור בתקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984- (להלן: התקנות). כיון שמדובר במועד שנקבע בחיקוק, ניתן להאריכו מטעמים מיוחדים שיירשמו, כאמור בתקנה 528 לתקנות.

מן האמור עד כה עולה כי בהתחשב במועדי המצאת פסה"ד והגשת הבקשה, בקשה זו הוגשה לאחר חלוף המועד להגשת בקשת רשות הערעור, וכי הארכת המועד דורשת טעם מיוחד.

טענת המבקש בדבר ההיכרות בין הבורר לבין מנהל המשיבה נדחתה על ידי בית המשפט קמא. זוהי טענה לגופו של עניין, וכשלעצמה אין היא מהווה נימוק להארכת המועד.

נימוקו של המערער, כי דרוש לו זמן נוסף מאחר שאין הוא משפטן או חשבונאי, אף הוא אינו בגדר טרם מיוחד: נפסק כי עומס עבודה, טעות אנוש וכיוצא באלה אינם בגדר טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד (ראו: לדוגמא, בש"א 5778/94, מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל , פ"ד מ"ח(4) 872, בש"א 5676/94, זאב צוקר נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ , לא פורסם).

אין סיבה שלא להחיל עיקרון זה על המבקש, אף על פי שאיננו מיוצג. יתר על כן: אם טענת עומס עבודה וחוסר זמן מספיק אינה בגדר טעם מיוחד לגבי עורך דין, המחוייב לעמוד במועדים רבים, קל וחומר שאין לקבלה כשהיא נשמעת מפיו של בעל דין, אשר נזקק לערכאות רק במקרה יחיד או במקרים בודדים.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה להארכת המועד.