בג"ץ 4465/97 יאפה סולייב נ. בית הדין הרבני האזורי בירושלים

ביום 31.7.97 יצא מאת בית משפט זה צו ביניים המשעה את פסק הדין שניתן על ידי המשיב 1 ביום 3.7.97 ונקבע כי צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת. ביום 7.8.97 נדונה העתירה בפני הרכב של בית המשפט. בית המשפט הוציא צו על-תנאי וקצב 45 יום לתשובה. כמו כן קבע בית המשפט כי צו הביניים יעמוד בעינו עד סוף ההליכים בבית משפט זה.

בית המשפט הוסיף שרצוי כי המשיב 2, שלא היה מיוצג בדיון, יהיה מיוצג על ידי עורך דין.

התשובה לא הוגשה על ידי המשיב 2 במועד שנקבע על ידי בית המשפט, כלומר, עד 22.9.97. ביום 9.10.97 פנה המשיב 2 אל בית המשפט וביקש להאריך את המועד להגשת התשובה ב45- ימים נוספים. הרשמת של בית משפט זה ציינה בהחלטתה כי המשיב 2 לא מיהר לפנות בבקשה לסיוע משפטי ועשה כך רק ביום 24.9.97, כלומר, לאחר שעבר המועד שנקבע להגשת התשובה. אף-על-פי כן האריכה הרשמת את המועד להגשת תשובה עד יום 2.11.97. אך המשיב 2 לא הגיש תשובה במועד זה, ואף לא לאחר מועד זה, עד היום. בהעדר תשובה, ביקש בא-כוח העותרת שנעשה את הצו להחלטי ונחייב את המשיב 2 בהוצאות המשפט. לא ראינו לנכון לעשות זאת. עם זאת, כשהמשיב 2 התייצב היום בפנינו, כשעדיין אינו מיוצג על ידי עורך דין, הסברנו לו כי לא נוכל לדון בעתירה לגופה בלי תשובה שלו, מלווה בתצהיר, כנדרש לפי הדין. לפיכך החלטנו לדחות את המשך הדיון עד לאחר שהמשיב 2 יגיש תשובה כנדרש. כשתוגש התשובה, תקבע המזכירות מועד להמשך הדיון בעתירה, בפני כל הרכב.

צו הביניים שהוצא על ידי בית משפט זה עומד בעינו.

בא-כוח העותרת הודיע לבית המשפט במהלך הדיון כי בית הדין הרבני האזורי קבע מועד להמשך הדיון בפניו בחודש דצמבר הקרוב, וביקש שנוציא צו ביניים נוסף שיאסור על בית הדין הרבני לקיים דיון בעניין נשוא העתירה, עד שבית משפט זה יכריע בעתירה. אך צו כזה חורג מן הסעד שנתבקש בעתירה ולא ראינו טעם מספיק להוציאו. עם זאת, כמובן, העותרת תהיה רשאית, אם תראה צורך בכך בעקבות הדיונים בבית הדין הרבני, לשוב ולפנות בעתירה לבית משפט זה.