בג"ץ 4473/19 מאור זיו נ. שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בצדדים

1.

לפניי בקשה לפסיקת הוצאות בעתירה שבכותרת.

2.

לפני כשנה נחנכה תחנת הרכבת "יצחק נבון" בירושלים, המקשרת בין עיר הבירה לתחנת הרכבת נמל התעופה בן-גוריון (ובעתיד גם לתל אביב-יפו). עם הפעלת הקו החדש הוטלה מגבלה על העלאתם של "קורקינטים" ממונעים (הידועים גם כ-"גלגינועים") לרכבות הנוסעים, כך שאלה יועלו לרכבות באמצעות "תיק נשיאה ייעודי" בלבד. העותר לא השלים עם מדיניות זו ופנה למשיבים ביום 13.3.2019. במכתב נוסף ששלח ביום 3.4.2019 ביקש להורות על הסרת המגבלה האמורה. משפנייתו זו לא נענתה הוגשה ביום 2.7.2019 העתירה שבכותרת. מתגובותיהם המקדמיות של המשיבים, שהוגשו בחודש ספטמבר 2019, עלה כי המשיב 1, שר התחבורה, החליט לשנות את המדיניות בנושא ולהסיר את המגבלה שנתקפה בעתירה. בהחלטתה מיום 19.9.2019 הורתה כבוד השופטת ע' ברון לעותר להודיע אם הוא מסכים למחיקת העתירה, נוכח האמור בתגובות המקדמיות. העותר הודיע ביום 3.10.2019 כי הוא מסכים למחיקת העתירה, בכפוף לפסיקת הוצאות. העתירה נמחקה ביום 6.10.2019 ובפסק-הדין הוריתי למשיבים להתייחס לבקשה לפסיקת הוצאות. המשיבה 4 מתנגדת לבקשה. המשיבים 3-1 הותירו את ההכרעה בבקשה לפסיקת הוצאות לשיקול דעתו של בית המשפט (אך ביקשו כי ככל שייפסקו הוצאות יהיו אלה על הצד הנמוך) .

3.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי העותר אכן זכאי לפסיקת הוצאות לטובתו. המשיבים 3-1 לא שללו את טענת העותר כי ההחלטה על שינוי המדיניות נתקבלה גם בעקבות פניותיו של העותר ובהמשך בעקבות העתירה שהוגשה על ידו. אכן, וכפי שציינו המשיבים 3-1 - "טענות העותר נפלו על אוזניים קשובות". בשים לב לכך לא מצאתי ממש בטענת המשיבה 4 כי העותר לא הוכיח זיקה בין פניותיו למשיבים והעתירה שהגיש לבין החלטתו של השר לשנות את המדינות בנושא. על כן ובהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה (ראו, בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217, 219 (1994)) הגשת העתירה אכן הייתה מוצדקת מבחינתו של העותר. מנגד לא נעלמה מעיניי העובדה שבעתירה לא התקיים דיון בפני הרכב וזו נמחקה בשלב דיוני מוקדם.

משאיזנתי בין מכלול השיקולים הרלוונטיים ובהתחשב במכלול נסיבות העניין, החלטתי לחייב את המשיבים 3-1 לשאת בהוצאות העותר בסך של 2,500 ש"ח ואת המשיבה 4 בסכום זהה (ובסך הכל 5,000 ש"ח).