בג"ץ 4484/15 עיריית שיוח ואח' נ. המפקד הצבאי בגדה המערבית

השופט מ' מזוז:

1.

העותרים מבקשים לבטל את צווי הפינוי שהוצאו על-ידי המשיב 3 לחלקות מס' 52-51 באדמות הכפר סעיר הסמוך לכפר שיוך (להלן: המקרקעין) , וכן לבטל את ההפקעה, ההכרזה או התפיסה של המקרקעין, לבטל את הקצאת המקרקעין לצד ג', להעביר לעותרים את כל המסמכים הנוגעים להפקעת המקרקעין, הקצאתם והתכניות החלות עליהם, ולבטל את תכנית כביש 35 העוברת בכפר.

2.

העותרים טוענים, כי לפני מספר חודשים נמסרו להם צווי פינוי לפי סעיף 6ב לצו בדבר רכוש ממשלתי (יהודה ושומרון)(מס' 59), תשכ"ז-1967. צווים אלה, טוענים העותרים, סותרים הסדר שהושג ב-1999 בבג"ץ 3286/99 שיוחי נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה והשומרון (להלן: עתירת שיוחי ) . עתירת שיוחי הוגשה עקב עבודות פיתוח שהוחל בביצועם במקרקעין, ונמחקה בהסכמה תוך שמירה על הזכות לעתור מחדש, לאחר שהמשיב 1 הודיע כי אין בכוונתו לבצע עבודות במקרקעין, וכי ככל שתתגבש כוונה כזו בעתיד תינתן לבא כוח העותרים הודעה מוקדמת בת 30 ימים מראש. לטענת העותרים, ההסדר שיקף חזרת המשיב 2 מההכרזה על המקרקעין כרכוש ממשלתי, ולפיכך צווי הפינוי שהוצאו כעת, והליכי ההכרזה על המקרקעין כרכוש ממשלתי או הפקעתם או תפיסתם, מנוגדים להסדר האמור ויש לבטלם.

3.

המשיבים מסרו בתגובתם לעתירה, כי מדובר בכ-1,050 דונם במקרקעין בלתי מוסדרים, אשר הוכרזו על-ידי המשיב 2 כרכוש ממשלתי עוד ב-1981. עררים שהוגשו על החלטת המשיב 2 לא התקבלו. לטענת המשיבים, הוצאת צווי הפינוי אינה מנוגדת להודעת המדינה בעתירת שיוחי, שהרי המדינה לא התחייבה להימנע מפינוי פלישות לשטח הנדון, אלא אך להודיע מראש על כוונה לבצע עבודות במקרקעין. כוונה כזו לא גובשה, מה גם שממילא פרק הזמן של 45 ימים להגשת הערר על צו הפינוי העמיד לעותרים תקופת הודעה מוקדמת בדומה לאמור בהודעת המשיב 1 בעתירת שיוחי.

מכל מקום, טוענים המשיבים, דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, מחמת קיומו של סעד חלופי בכל הנוגע לביטול צווי הפינוי. העותרים הגישו עררים על צווי הפינוי, ואלה תלויים ועומדים לפני ועדת העררים ויש לבררם תחילה; שנית, מחמת שיהוי בהעלאת הטענות נגד ההכרזה על המקרקעין כרכוש ממשלתי; ושלישית - מחמת כוללניות העתירה וכריכת יתר של נושאים וסעדים המופנים כנגד ההכרזה כרכוש ממשלתי, ההקצאה לצד ג', התכניות החלות, מסירת מסמכים שונים. המשיבים הוסיפי, כי ככל שהעותרים מבקשים להוכיח בעלות, עליהם להגיש בקשה לוועדה לרישום ראשון, אשר תביא בחשבון אף את חלוף הזמן.

4.

בתשובת העותרים לתגובת המדינה טוענים הם, כי עתירת שיוחי התייחסה להכרזה על המקרקעין כרכוש ממשלתי ולא לעבודות במקרקעין, ולפיכך משמעות ההסדר שהושג בשעתו היא חזרה מן ההכרזה, וככל שהמשיב 2 החליט לחזור ולהכריז על המקרקעין כרכוש ממשלתי היה עליו לנקוט בהליך חדש תוך מתן זכות שימוע לעותרים. על רקע זה טוענים העותרים, כי אין מקום לטענת שיהוי בהעלאת הטענות כנגד ההכרזה. אשר לעררים על צווי הפינוי, טוענים העותרים כי תחילה יש להכריע בעתירה, אחרת תפגע זכותם לעתור בהתאם להסדר בעתירת שיוחי.

5.

דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה אינו נוהג לעשות שימוש בסמכותו כל עוד לא מיצה העותר סעד חלופי העומד לו על-פי דין ( בג"ץ 7190/05 לובל נ' ממשלת ישראל , (18.1.2006)). העתירה הוגשה בגין צווי הפינוי שהוצאו לעותרים בראשית שנת 2015. לפני ועדת העררים תלויים ועומדים עררים שהגישו העותרים על צווי הפינוי. תחילה יש להשלים את בירורם של עררים אלה. מובן, כי העותרים יוכלו להוסיף ולנקוט הליך מתאים לאחר שימצו הליכים כמתחייב, וכל טענות העותרים שמורות להם.

רשמנו לפנינו את הודעת המדינה, כי יישום צווי הפינוי מעוכב עד להכרעה בעררים (סעיף 43 לתגובת המדינה).

6.

סוף דבר: העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות.