בג"ץ 4490/15פלוני נ. פלוני

השופט מ' מזוז:

1.

עתירה זו עניינה בהחלטתו של כב' הרב ניסים בן שמעון, ראב"ד (בדימוס) בבית הדין הרבני האזורי בתל-אביב (להלן: בית הדין ) , לדון בעניינם של העותרים, בתיק הקדש מספר 365107/1 (להלן: התיק או תיק ההקדש ) , על אף פרישתו מכהונה בתפקידו ביום 17.5.2015.

2.

בשנות ה-50 של המאה הקודמת הוקדש בנין שלם בתל-אביב-יפו להקדש מושא העתירה. במרוצת השנים נקלעו משפחת המקדישות ונאמני ההקדש לסכסוך שנמשך זה שנים ארוכות. בקצרה יצוין כי בשנת 2002 הגיש ההקדש לבית הדין הרבני האזורי בתל-אביב בקשה לביטול הסכמי פשרה, שנחתמו בין הצדדים בשנים 1984 ו-1996. מנגד הוגשה בקשה למחיקה או דחייה על הסף של הבקשה לביטול בטענה כי בית הדין אינו בעל הסמכות העניינית. סוגיית הסמכות העניינית נחתמה בשנת 2014 בפסיקתו של בית משפט זה, אשר קבע כי הסמכות לדון בבקשת הביטול הינה של בית הדין. יש להוסיף כי בקשה לדיון נוסף בענין זה נדחתה. הבקשה לביטול הסכמי הפשרה משנת 2002 היא תיק ההקדש מושא העתירה.

3.

ביום 18.6.2015 הגישו העותרים בקשה לביטול דיון בפני המשיב 1 בטענה שתיק ההקדש מצוי בשלב מקדמי וראשוני, והואיל והמשיב פרש מתפקידו טרם החל לדון בתיק הוא אינו מוסמך לדון בו כעת, כקבוע בסעיף 16ב לחוק הדיינים, התשט"ו-1955 (להלן: חוק הדיינים ) . ביום 21.6.2015 דחה המשיב 1 את בקשת העותרים בנמקו כי "דיין שפורש רשאי בסמכות מלאה להמשיך לדון ולפסוק בתיקים שהחליט בתקופת כהונתו". בקשת רשות ערעור על החלטה זו, אשר הוגשה לבית הדין הרבני הגדול, נדחתה. בהחלטתו התייחס בית הדין הרבני הגדול (כב' הרב צ' אלגרבלי ) לכך שהצדדים ניהלו דיון בשאלת מעמד העותרים, וכי בנוסף לכך טענו הצדדים לגופה של הבקשה לביטול הסכמי הפשרה. נוכח האמור, ובשל מיומנותו של המשיב 1 בתיקים מהסוג בו עסקינן, קבע בית הדין הרבני הגדול כי הבקשה נדחית, וכי ככל שתהיה לצדדים טענה על החלטה שייתן המשיב 1 בבקשה, תהיה פתוחה בפניהם הדרך להגיש ערעור.

4.

בעתירה שבפני ובתשובת העותרים לתגובת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, חזרו העותרים על טענתם לפיה לא החל דיון מהותי בתיק ההקדש לפני מועד פרישתו של המשיב 1, ולפיכך הוא נעדר סמכות לדון בו. כן ביקשו העותרים צו ביניים לעיכוב הדיון המקדמי הקבוע בעניינם. במסגרת העתירה הביעו העותרים את חששם כי נוכח התקופה הקצרה, של 3 חודשים, שמקציב החוק לדיין שפרש לדון בתיק, תפגע זכותם להציג את טענותיהם בצורה הוגנת וצודקת ולקבל את יומם בבית הדין.

5.

מנגד, בתגובת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני נטען, כי דין העתירה להידחות על הסף. נטען כי העתירה מוקדמת, מאחר ששמורה לעותרים הזכות להשיג על החלטות המשיב 1 בפני בית הדין הרבני הגדול, וכי דין העתירה להידחות לגופה הואיל ובהתאם לסעיף 16ב(א) לחוק הדיינים למשיב 1 סמכות לדון בתיק ולקדמו על דרך החלטות ביניים, אף אם לא ייתן בו פסק דין. כן נטען כי דרך ניהול הדיון היא חלק משיקול הדעת הדיוני המסור למשיב 1.

כמו כן נטען כי דין העתירה להידחות על הסף מאחר שהעותרים לא צירפו את נאמני ההקדש ואת בית הדין הרבני הגדול כמשיבים בעתירה. ובשל אי גילוי עובדות מהותיות הרלוונטיות לענין. טענות עליהם חלקו העותרים בתשובתם.

6.

דין העתירה להידחות על הסף.

7.

הלכה היא, כי בית דין זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים, וכי "התערבות בית משפט זה בהחלטות בתי דין דתיים מוגבלת למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהענין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר" ( בג"ץ 8638/03

סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים , (6.4.2006) וההפניות שפורטו שם).

8.

העותרים אומנם טענו לעילה של חוסר סמכות, ואולם טענתם לאמיתה היא שבפועל לא החל הדיון בתיק ההקדש טרם פרישתו של המשיב 1. זו טענה

עובדתית אשר נבחנה גם על ידי בית הדין הרבני הגדול, שלא מצא לה יסוד, והיא אינה מגבשת עילה להתערבותו של בית משפט זה. באשר לחששם של העותרים לפגיעה בזכותם להציג את טענותיהם בצורה הוגנת וצודקת ולקבל את יומם בבית המשפט, הרי שמדובר בעתירה מוקדמת , ומכל מקום, ככל שחששם יתאמת תעמוד להם זכות הערעור על החלטות המשיב 1.

9.

על כך יש להוסיף כי העתירה לוקה גם ב אי-צירוף משיבים ראויים - הקדש קרן המנוח יצחק גבריאלוביץ ז"ל .

10.

נוכח כל האמור, העתירה נדחית על הסף. העותרים יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ש"ח.