פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"א
4492/97
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המבקשת:
זיסקינד
רבקה
נגד
המשיבים
:
1.
מכון יד יצחק בן צבי
2.
ד"ר חיים ילין
בקשת רשות ערעור על פסק דינו
של בית המשפט
המחוזי
בירושלים מיום 3.7.97 בע"א 1032/96
שניתן
על ידי כבוד הנשיא ו. זיילר והשופטים:
י.
צור, א.צ. בן-זמרה
בשם
המבקשת: בעצמה
בשם
משיבה מס' 1: עו"ד אופיר כץ
בשם
משיב מס' 2: עו"ד יוסף ריכטר
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ו' זילר, י' צור ובן-זמרה), שדחה את ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופטת חנה בן-עמי).
המבקשת מתדפקת על שערי הערכאות השונות מזה שש שנים. הפרשה בה מדובר התרחשה לפני למעלה ממאה שנים. המבקשת טוענת כי סבה, יהושע הלפמן, נסע לחלב בשליחות אביו, הרב שלום שכנא ילין (הרש"ש) והגיה בכתב ידו את התנ"ך נשוא המחלוקת, לפי כתר ארם צובא. בשנת 1987 העבירה משפחת ילין (משפחתו של המשיב מס' 2) את התנ"ך שנתגלה באקראי בעליית הגג למשיב מס' 1, מכון "יד יצחק בן צבי", לצרכי מחקר. המבקשת טוענת כי הספר נלקח מבית סבה שלא כדין על ידי אביו של המשיב מס' 2 בעת שהסתתר בעליית הגג בבית דודו (הוא סבה) בזמן מלחמת העולם הראשונה, מפחד הגיוס לצבא התורכי. לפיכך דורשת המבקשת מבית המשפט כי יכיר בזכויותיו הקנייניות של סבה וכי על סמך חוק הירושה, התשכ"ה1965- יועבר אליה הספר, ולחלופין, כי יוכרו זכויותיה על ההגהות והשימוש בהן לפי חוק זכות יוצרים, 1911.
בית משפט השלום בירושלים דחה את טענותיה של המבקשת בשל מחסור בראיות שלא איפשר הכרעה לכאן או לכאן. בית המשפט קבע כי גם אם צודקת המבקשת בטענתה כי סבה הוא שהגיה את התנ"ך המדובר - הרי שאין בכך כדי להכריע כי הזכויות הקנייניות שייכות היו לו, ולאור הידוע על נסיבות הנסיעה אין להוציא מכלל אפשרות כי מדובר היה בשליחות בלבד מטעם הרש"ש, ויתכן כי בעצם הסכמתו לשליחות והגהת התנ"ך עבור הרש"ש היה משום ויתור מכללא מצדו על מעשה ידיו. בבית המשפט המחוזי הומלץ לצדדים לסיים את המחלוקת ביניהם בדרך של הסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין. על פסק דין זה, שניתן כאמור בהסכמה, הוגשה בקשת ערעור בבית המשפט העליון, ובהסכמת הצדדים בוטל פסק הדין והענין חזר לדיון בפני הרכב בית המשפט המחוזי, שמצא אף הוא כי המבקשת לא הוכיחה זכותה ועל כן דחה את הערעור. המבקשת פנתה לבית המשפט העליון בבקשה לרשות ערעור על פסק דין זה.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה נחה דעתי שדין הבקשה להדחות. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה בעלת השלכות חוקתיות, ציבוריות או משפטיות החורגות מתחומה של הבקשה הספציפית ולפיכך אין היא מגלה עילה המצדיקה קיום ערעור שני (וראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד ל"ו (3) 123). טענותיה של המבקשת מופנות בעיקרן נגד דחיית טענותיה העובדתיות ובקשותיה הדיוניות. כאמור, טענות אלו נדונו לגופן ונדחו בשתי ערכאות. איני מוצא מקום להתיר דיון שלישי בהן.
הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, י"ד באלול התשנ"ז (16.9.97).
ה
נ ש י א
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97044920.
A02
/דז/