בג"ץ 4520/96 חרסונסקי מרים נ. צור שלום אגודה הדדית בע"מ

1.הסכסוך נשוא בקשה זו נוגע לרצועת קרקע שהיתה בבעלות המשיבה הראשונה, הנמצאת בפירוק. לטענת המבקשת מכרה המשיבה הראשונה את רצועת הקרקע ( להלן-הנכס ) בשנות ה50- לפלוני ( להלן-הקונה ) תוך התחייבות להשלים את רישום הבעלות על שמו של הקונה על ידי פעולה של איחוד חלקות. המבקשת רכשה, לטענתה, את הזכויות ברצועה זו ממי שקנה את הזכויות מהקונה. המבקשת פנתה לבית המשפט קמא, בדרך של המרצת פתיחה, בבקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו היא הזכאית להרשם כבעלים של הנכס. בתביעתה טענה המבקשת כי המפרק של המשיבה הראשונה מכר את הנכס, בשנית, לחברה בשם גאולת הכרך בע"מ (אשר לא צורפה כמשיבה להמרצת הפתיחה).

2.במסגרת המרצת הפתיחה נתבקש סעד של צו מניעה זמני שיאסור על המשיבה הראשונה למכור או לשעבד את הנכס. מיד בפתח הדיון טען בא כוחה של המשיבה הראשונה טענה בדבר חוסר סמכות ענינית של בית משפט קמא. טענתו התבססה על ס' 48(3)(ג) לפקודת האגודות השיתופיות והפרשנות שניתנה לסעיף בפסיקה. לטענתו, נתונה הסמכות היחודית בתביעות מסוג זה למפרק, והחלטתו ניתנת לערעור בפני רשם האגודות השיתופיות. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון של בית המשפט המחוזי, הוסט הדיון בפניו לשאלת סמכות בית המשפט המחוזי לדון בתובענה, ולא רק לשאלת הסמכות בנוגע לצו המניעה הזמני.

בהחלטה נשוא בקשה זו קיבל בית המשפט קמא את טענות המשיבה הראשונה, קבע כי הסמכות הייחודית לדון בתובענה נתונה למפרק ובכך הסתיים הדיון בפניו. בנסיבות אלה, ברי שהחלטת בית המשפט המחוזי מהווה פסק דין, אשר הערעור עליו הוא בזכות. יוצא שהגשת בקשת רשות הערעור שלפני בטעות יסודה, והיא נדחית בזה.

עם החלטה זו פוקעת ההחלטה לעיכוב ביצוע אשר ניתנה ביום 25.8.96.

בנסיבות המקרה - אין צו להוצאות.