בג"ץ 4524/05 סלאם כמאל אבו אלהיג'א נ. שר הפנים

השופט א' גרוניס:

1.העותרת 1, אזרחית ותושבת ישראל והעותר 2 (להלן - העותר), תושב הרשות הפלסטינית, נישאו ביום 11.2.05. מיד לאחר נישואיהם הגישו העותרים בקשה למתן רישיון לישיבת קבע בישראל עבור העותר 2. ביום 14.2.05 סורבה בקשת העותרים בהסתמך על החלטת הממשלה מיום 12.5.05 בנושא קבלת מעמד בישראל (להלן - הוראת השעה). בעתירתם, מבקשים העותרים כי יוענק לעותר 2 מעמד של תושב קבע ואזרח בהליך של איחוד משפחות. לעמדתם, אין להחיל עליהם את חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, משום שהם התארסו טרם כניסתה לתוקף של הוראת השעה. כן, עותרים הם לצו ביניים שימנע את גירושו של העותר 2 מן הארץ עד למתן החלטה סופית בענייננו. בנוסף, מלינים העותרים על חוקתיותו של חוק הוראת השעה וסוברים כי דינה להתבטל בשל היותה נוגדת את חוק יסוד כבוד: האדם וחירותו. יצויין, כי העותרים פנו לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה, אשר הפנה אותם לבית משפט זה.

2.דין העתירה להידחות על הסף. בהתאם להוראות סעיף 7 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952, רק בני זוג נשואים יכולים להגיש בקשה לאיחוד משפחות במסגרת ההליך המדורג. סירוב המשיבה 2 להיעתר לבקשה לרישיון ישיבת קבע שהגישו העותרים לפני נישואיהם, בדין יסודו. המועד הקובע, אם כן, לבחינת בקשת העותרים לאיחוד משפחות הוא חודש פברואר 2005, ואין נפקא מינא מהו משך הזמן בו היו העותרים מאורסים עובר לנישואיהם. במצב המשפטי הקיים לא ניתן להיעתר לבקשת העותרים לאיחוד משפחות אשר הוגשה עם נישואיהם, ולאחר כניסתו לתוקף של חוק הוראת השעה. טענותיהם של העותרים כנגד חוקתיותה של הוראת השעה עומדות עתה להכרעה בעתירות העקרוניות התלויות ועומדות לפני בית משפט זה (בג"ץ 4608/02, 4022/02). לאחר שיינתן פסק הדין בעתירות אלה יוכלו העותרים לשוב ולפנות לבית המשפט, אם תימצא להם עילה לכך בדין.

3.אשר-על-כן, העתירה נדחית על הסף.