בג"ץ 453/98 עירית באר שבע נ. ממשלת ישראל

בהכרעת פסק-דיננו, שניתן ביום 19.3.98, נקבע כי "בנתון להערות ולתנאים שנמנו בפיסקאות 32 ו33- לעיל יש לדחות את העתירה".

בפיסקה 33 של ההנמקה (מפי השופט מצא) נאמר:

"לנוכח הנסיבות המיוחדות שהוצגו לפנינו על-ידי המדינה - ההכרח לסגור ללא דיחוי את אתר חיריה והעדרם הכמעט מוחלט של אתרי סילוק חלופיים שהוכשרו כדבעי לקליטת הפסולת מאזורי האיסוף במרכז הארץ - הגעתי לכלל מסקנה כי, לעת הזאת, אין עמנו מקום להתערב גם במהלכי התכנון ובהחלטות שהובילו להפעלתו של אתר דודאים הישן (דודאים א') כאתר סילוק מרכזי, תוך יישום השיטות החדישות בנושא קליטת הפסולת והטיפול בה. ואולם, החלטה זו הייתי כופף, במפורש, לשלושת התנאים הבאים: האחד, כי לא יאוחר מסוף יוני 1998 תושלמנה כל העבודות הנדרשות לשידרוג תשתיתו של האתר, על-פי התנאים הנוספים שהוצבו על-ידי המשרד לאיכות הסביבה להמשך רישויו של האתר לפי חוק רישוי עסקים. השני, שכמות הפסולת שתובא לאתר ממרכז הארץ לא תעלה, בשום מקרה, על 1,500 טון ליום; והשלישי, שעם הקמתו של אתר דודאים ב' (על-פי ההנחה, המסתברת מעמדת המדינה, לפני סוף שנת 1998) תופסק הפעלתו של אתר דודאים א' כאתר מרכזי. בבוא העת יהיה בידי ועדת המעקב, שעל הקמתה החליטה הממשלה ביום 18.1.98, לבדוק את קיום התנאים ולהגיש את המלצותיה".

מן האמור עולה, כי החלטתנו שלא להתערב במהלכי התכנון ובהחלטות הנוגעים להפעלתו של אתר דודאים א' כאתר סילוק מרכזי הוכפפה, במפורש, לשלושה תנאים. והראשון בתנאים אלה, כי "לא יאוחר מסוף יוני 1998 תושלמנה כל העבודות הנדרשות לשידרוג תשתיתו של האתר, על-פי התנאים הנוספים שהוצבו על-ידי המשרד לאיכות הסביבה להמשך רישויו של האתר לפי חוק רישוי עסקים".

בבקשה שלפנינו, שהוגשה לבית המשפט ביום 29.6.98, עותרים המשיבים 10-1 לדחיית המועד שנקבע בפסק הדין לסיום עבודת השידרוג באתר דודאים א' "עד לסוף חודש ספטמבר 1998". כיוצא בזה מבוקש - ובכך עיקרה של הבקשה - כי ייקבע כי ניתן יהיה להוסיף ולהפעיל את אתר דודאים א' כאתר סילוק מרכזי. בבקשה נטען, כי המשיבה 12 (המועצה האזורית בני-שמעון) - המופקדת על ביצוע עבודות השידרוג באתר דודאים א' - "לא הצליחה לעמוד במועדים שנקצבו לה בפסק הדין" להשלמתן של עבודות אלו. לבקשה צורף תצהירו של מזכיר המועצה האזורית בני-שמעון, בו פורטו הסיבות שבגללן נתעכבה התחלת העבודות עד ליום 12.6.98. בבקשה נכללו טענות שנועדו לשכנענו, כי גם במצבו דהיום כשיר האתר לשמש כאתר סילוק מרכזי וכי, על כל פנים, "בשלב זה לא ניתן יהא להשיב הגלגל לאחור, שכן מדי יום מפנים פסולת מחיריה לאתר דודאים א' בהיקף ממוצע של כ1,200- טון ליום, וכל אותן נסיבות שתוארו בהרחבה בפסק-הדין שרירות וקיימות".

ביום 7.7.98 החלטנו לבקש את תגובת באי-כוח העותרים. בתגובתם, שהוגשה לבית המשפט ביום 19.7.98, מנו באי-כוח העותרים את טעמיהם המפורטים להתנגדותם לבקשה. על רקע זה חזרנו ועיינו בנימוקי פסק-דיננו ונחה דעתנו כי התנגדותם לבקשה בדין יסודה.

קביעת סוף חודש יוני 1998 כמועד אחרון לסיום עבודות השידרוג, כתנאי להמשך תיפעולו הארעי של דודאים א' כאתר סילוק מרכזי, התבססה על לוח הזמנים עליו סמכו המשיבים בהתנגדותם לעתירה (ראו פיסקה 15 לפסק הדין). משמע, כפי שבצדק הוטעם בתגובת באי-כוח העותרים, כי אין המדובר במועד שניכפה על המשיבים בפסק הדין ושבדיעבד נתברר כבלתי ריאלי, אלא במועד שהוצע על-ידי המשיבים עצמם. ולא למותר להטעים, כי הצהרת המשיבה 12, שבידה להשלים את עבודות השידרוג האמורות עד לסוף חודש יוני, היוותה אחד הטעמים המרכזיים להכרעתנו בחלק זה של העתירה. בשל כך, ולא בכדי, מנינו חיוב זה כתנאי מפורש להחלטתנו שלא להתערב, לעת הזאת, בהחלטה להוסיף ולהפעיל את דודאים א' כאתר סילוק מרכזי. העיון בתצהירו של מזכיר המשיבה 12 לא שיכנע אותנו, כי השהיית תחילת העבודות עד ליום 12.6.98 נבעה מעיכובים שמעיקרא לא ניתן היה לצפותם או להיערך למניעתם. לנימוקיה האחרים של הבקשה, שיש בהם משום ניסיון לחזור על טענות שכבר הועלו במסגרת ההתנגדות לעתירה, ואשר נדונו והוכרעו בפסק הדין, איננו רואים מקום להתייחס.

מן האמור עולה כי דין הבקשה להידחות. אלא שמאז הגשת הבקשה - שהושהתה עד ערב המועד שנקבע בפסק הדין לסיום העבודות - ועד למתן החלטה זו חלף כחודש, שבמהלכו הוסיפו המשיבים להפעיל את אתר דודאים א' כאתר סילוק מרכזי. כדי לאפשר להם להיערך בצורה מסודרת להפסקת ההפעלה האמורה, עד לסיום עבודות השידרוג של האתר, ולפנים משורת הדין, החלטנו להאריך את המועד עד יום 18.8.98. היינו מבקשים להניח, כי לא נוטרח בבקשות נוספות ממין זה גם ביחס לאיזה מן המועדים האחרים שהיוו חלק משיקולי ותנאי ההכרעה בעתירה.