בג"ץ 4531/96 קופת חולים הכללית נ. מוטשניק עמליה

זוהי בקשה לביטול החלטתי מיום 12.6.96 בדבר דחיית הערעור על-פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. החלטה זו ניתנה בעקבות החלטה קודמת מיום 16.4.96 בדבר היות הערעור מועמד לדחייה כאמור מחמת אי הפקדת ערבון, על אף שהודעה על החובה לעשות כן נמסרה לבא-כח המבקשת ביום 15.11.94. באותה החלטה נאמר, כי אם לא יינתן טעם תוך חמישה ימים מדוע לא יידחה הערעור, יידחה הערעור על אתר ללא דיון נוסף. על החלטה זו לא באה כל תגובה. במענה לה הופקד הערבון ללא קבלת רשות, ובהחלטה מיום 12.6.96 - אותה אני מתבקשת לבטל - הוריתי על השבתו ועל דחיית הערעור. הבקשה שבפני הוגשה ללא תצהיר, ולאחר מכן הושלמה באמצעות תצהירו של עו"ד אלכסנדר טל מיום 2.7.96, שהוגש ביחד עם בקשה להארכת המועד להפקדת הערבון.

על-פי האמור בבקשה לביטול החלטה, לא היה בא-כח המבקשת ער לנוסח ההחלטה מיום 16.4.96 ולכן לא פרש בפני בית המשפט את טעמי האיחור ולא ביקש כי יינתן לו להפקיד את הערבון באיחור. עוד נטען, כי המדובר בערעור שסיכויו להתקבל גבוהים, והראיה לכך שניתן עיכוב ביצוע לגבי חלק מן הסכומים שהמבקשת חויבה לשלם. בתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה נאמר, כי ככל הנראה נמסרה ההודעה על קביעת הערבון במשרד שכן, משרדו של עו"ד אלכסנדר ספינרד. משרדיהם של עו"ד אלכסנדר טל ועו"ד אלכסנדר ספינרד היו ממוקמים במועדים הרלבנטיים בשכנות. במיקרה זה נשלחה ההודעה על קביעת הערבון אל "עו"ד אלכסנדר" ברח' אחד העם 9 בתל-אביב, ולכן "ככל הנראה" נמסרה ההודעה במשרדו של עו"ד אלכנסדר ספינרד. יש לציין כי עובר לדיון הוגשה בקשה להגיש תצהיר של עו"ד ספינרד הנ"ל, אך מאחר שלא התייצב לחקירה על תצהירו, התעלמתי ממנו.

איני מוצאת כי יש הצדקה במיקרה זה לבטל את החלטתי מיום 12.6.96.

ההחלטה מיום 16.4.96 - שבעקבותיה ניתנה ההחלטה מיום 12.6.96 - בדבר היות הערעור מועמד לדחייה על-פי תקנה 431 הנ"ל מדברת בעד עצמה. היא נוקבת בסכום הערבון ובמועד מסירת ההודעה על החובה להפקידו. ישנו בה ציטוט של תקנה 431, ובסופה ישנה הוראה אופרטיבית, כי אם לא ינתן טעם תוך חמישה ימים מיום קבלת ההחלטה מדוע לא יידחה הערעור, יידחה הערעור על אתר ללא דיון נוסף. בא-כח המבקשת טען היום, כי טעה בהבנת ההחלטה, וכי לא היה ער למה שנאמר בה. הסבר זה תמוה מאד, במיוחד בהתחשב בכך שבא-כח המבקשת מיהר והפקיד את סכום הערבון מייד עם התקבלות ההחלטה, ושלח לבית המשפט הודעה על כך שהערבון הופקד ביום 5.5.96. הודעה זו אינה מתיישבת עם האמור בהחלטה מיום 16.4.96, ואין בה כל התייחסות לאחור של שנה וחצי בהפקדת הערבון. קשה להבין על יסוד מה סבר בא-כח המבקשת כי הוא רשאי להפקיד ערבון באיחור כה גדול, מבלי שיבקש כלל הארכת המועד להפקדת הערבון. תשובת עו"ד טל בענין זה כי טעה, אינה מספקת.

זאת ועוד, גם לו היתה בפני במועד מתן ההחלטה מיום 12.6.96 הבקשה להארכת מועד להפקדת הערבון הנמצאת בפני היום, ספק אם הייתי מתירה הפקדת הערבון באיחור. כפי שציינתי, מציין עו"ד טל בתצהירו כי ככל הנראה נמסרה ההודעה על קביעת הערבון במשרד שכן. יתכן שכך ארע, אך בתיק בית המשפט מצוי אישור מסירה לעו"ד אלכסנדר חתום בחתימתה של "דינה בקרמן" או "צילה בקרמן" מיום 15.11.94. אין בתצהיר מילה וחצי מילה אודות זהותה של גב' בקרמן אשר חתימתה מתנוססת על אישור המסירה. בעת הדיון היום אמר עו"ד טל, כי הגב' בקרמן היתה מזכירתו בתקופה הרלוונטית, ולא מזכירתו של עו"ד אלכסנדר ספינרד. במצב דברים זה, כאשר החתימה על גבי אישור המסירה היא חתימת מזכירתו של עו"ד טל, הסיכוי לטעות ולחילופין בנמענים פוחתת. לכך יש להוסיף, כי מוזר הדבר שבא-כח המבקשת לא שת ליבו לכך שהודעה על קביעת הערבון איננה בפניו גם לאחר שקיבל עותק מן הערעור שכנגד שהוגש על ידי המשיבה. זה הוגש בתאריך 27.11.94 ונמסר במשרדו של עו"ד טל בתאריך 4.12.94.

אכן, מועד שקבע בית המשפט ניתן להארכה כאשר קיים לאיחור הסבר מתקבל על הדעת, אך שומה על בעל דין המבקש שתינתן לו ארכה לפרש בבקשה ובתצהיר התומך בה את כל העובדות הרלוונטיות, לרבות אלה שאינן תומכות בגירסתו.

עו"ד טל טען, כי סיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים, ולכן גם מטעם זה יש לבטל את ההחלטה הדוחה אותו. המדובר בערעור על גובה הפיצויים שנפסקו למשיבה, כאשר המבקשת טוענת בערעורה כי סכום זה גבוה מידי, והמשיבה טוענת בערעור שכנגד כי יש להגדיל את סכום הפיצויים. בשלב זה קשה להעריך את כמות הסיכויים לקבלת הערעור, ובוודאי אין לומר כי המדובר בענין בעל חשיבות יוצאת דופן.

סיכומם של דברים, הבקשה לביטול החלטה נדחית. עתה נסללה הדרך לדיון בערעור שהגישה המבקשת על החלטתי מיום 12.6.96 (בש"א 4531/96). בשולי הדברים אוסיף את הצהרתו של עו"ד קין לפרוטוקול, כי היה ויידחה הערעור שהגישה המבקשת לא תעמוד המשיבה על ברור הערעור שכנגד והוא יימחק.

אין צו להוצאות.