פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2904/15 - א'
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקש:
עלי אבו רביעה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל
בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו
של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' ואגו) מיום 12.4.2015 בתיק ע"א
30180-02-15
בשם המבקש:
עו"ד יונס אבו
עג'אג'
בשם המשיבה:
עו"ד חגית שפיצר
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט
א' ואגו ) מיום 12.4.2015 בתיק ע"א 30180-02-15, שדחה את ערעור המבקש בשל אי הפקדת ערבון. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בבקשה.
2.
זוהי תמצית השתלשלות האירועים הצריכים לענין: נגד המבקש הוצא צו לסילוק יד ולפינוי מקרקעי ציבור לפי חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשמ"א-1981. תביעה שהגיש המבקש נגד הצו לבית משפט השלום בבאר שבע נדחתה. על פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי העמיד את סכום הערבון להבטחת הוצאות המשיבה על סך של 15,000 ₪. המועד האחרון שנקבע לתשלום היה 17.3.2015, אך המבקש לא הפקיד את הערבון עד למועד זה. ביום 24.3.2015 ניתנה החלטת בית המשפט לפיה הערעור יירשם לדחייה החל מיום 2.4.2015. המבקש לא הגיש כל בקשה או הודעה ואף לא הפקיד את הערבון עד למועד זה. לפיכך, ביום 12.4.2015 ניתן פסק דין שדחה את הערעור. בדיעבד הסתבר כי המבקש הפקיד את הערבון, אך רק ביום 8.4.2015 (היינו שישה ימים לאחר המועד הנקוב בהחלטה) ומבלי שביקש ארכה להפקדתו. בקשה לביטול פסק הדין שהוגשה לבית המשפט המחוזי, בטענה כי המבקש סבר שעם הפקדת הערבון מתעדכן הדבר במערכת, נדחתה. לפני מונחת בקשת רשות ערעור על פסק הדין שדחה את הערעור.
3.
בבקשה נטען כי לא היה מקום לדחות את ערעורו של המבקש רק מהטעם שהערבון הופקד באיחור של מספר ימים, וכי בכך נפגעה זכותו החוקתית של המבקש לערעור. כן נטען כי המחדל באי הפקדת הערבון במועד, שנבע מקשיים כלכליים, מתגמד ביחס לפגיעה הקשה שתיגרם למבקש מחמת דחיית הערעור - הריסת ביתו.
4.
המשיבה, המיוצגת על-ידי פרקליטות המדינה, לא הגישה תשובה לבקשה בשל סכסוך עבודה ושביתה שהכריז ארגון הפרקליטים. עם זאת, הוגשה תשובתה לבקשה לעיכוב ביצוע שממנה עולה כי לטענתה אין מקום ליתן רשות ערעור בבקשה, שכן פסק הדין והחלטת דחיית הבקשה לביטול פסק דין ניתנו ביחס לנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן. לגופו של ענין נטען, כי לא נפלה טעות בפסק הדין וכי ממילא סיכויי הערעור הם נמוכים.
5.
לאחר העיון הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, שכן הבקשה אינה מגלה כל שאלה חוקתית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).
6.
גם לגופו של ענין אין יסוד להתערבות בהחלטת בית משפט קמא. חרף החלטתו של בית המשפט מיום 24.3.2015 לא הגיש המבקש בקשה להארכת מועד כפי שהיה עליו לעשות (ראו: בש"א 5822/05 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אלמלם , פסקאות 15-12 (28.6.2006); בש"א 3780/98 רוזן נ' כפר הרי"ף כפר שיתופי להתיישבות חקלאית , פ"ד נב(3) 625, 628 (1998); בש"א 4531/96 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' מוטשניק (24.2.1997)) . אף הערבון שהופקד, בלא שהוארך המועד להפקדתו כאמור, הופקד לאחר המועד שבו נקב בית המשפט בהחלטתו. המבקש לא הניח הסבר מספק למחדלו זה, לא בבקשתו שלפני ולא בבקשתו לביטול פסק הדין (שההחלטה בבקשה זו אינה מונחת לפתחי).
7.
אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא הוגשה תשובה מטעם המשיבה לגופה של הבקשה, אין צו להוצאות. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 28.4.2015 מבוטל.
ניתנה היום, כ"ח באייר התשע"ה (17.5.2015).
ש ו פ ט