בג"ץ 4537-23 בג"ץ 4537-23

בתיק בג"ץ 4537/23

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 4537/23

לפני:

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

כבוד השופט י' אלרון

כבוד השופט ע' גרוסקופף

העותר:

פלוני

נ ג ד

המשיב:

משטרת ישראל מרחב ירקון תחנת לב תל אביב

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים

בשם העותר:

בעצמו

בשם המשיב:

עו"ד מ. דניאלי

פסק-דין

השופט ע' גרוסקופף:

1.העותר, המייצג את עצמו, מבקש כי נורה על העברת החקירה שנפתחה בעניינו מתחנת המשטרה לב תל אביב לתחנת לב הבירה בירושלים. כמו כן התבקש צו ביניים במסגרתו נורה כי עד להכרעה בעתירה המשיבה לא תדרוש את התייצבותו לחקירה בתל אביב.

2.לפי הנמסר בעתירה, העותר דרוש לחקירה במשטרה בתחנת לב תל אביב עקב תלונה שהוגשה נגדו ביום 7.4.2023. העותר פנה לתחנה וביקש כי התיק יועבר לתחנת לב הבירה בירושלים, אך לטענתו, על אף שנמסר לו שהעניין ייבדק, פנייתו לא נענתה. הוא טוען כי אף פנה לסנגוריה הציבורית, ושם נאמר לו כי לא ניתן להעביר את תיק החקירה. לטענת העותר יש טעם לבקשתו להעביר את החקירה לירושלים, וזאת משום שהוא מאושפז לדבריו במחלקה פסיכיאטרית בהדסה עין כרם, ומכיוון שיציאתו מהעיר תעמיד אותו בסיכון בריאותי בהיותו חולה סוכרת. עוד טוען העותר כי הוא מנוע מלהגיע לתחנה בתל אביב, משום שניתן נגדו צו הרחקה מנהלי מהשטח שבין הוד השרון לראשון לציון.

3.בתגובתה המקדמית הסבירה המשיבה כי החקירה בעניינו של העותר נפתחה בעקבות תלונה של אישה על כך שהעותר הטריד אותה במהלך חודש מרץ האחרון באופן עקבי, וכך גם כשנה קודם לכן. עוד מתברר מהתגובה כי המתלוננת הגישה לבית משפט השלום בפתח תקווה בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, אשר התקבל לאחר דיון במעמד העותר. הצו נקבע לתקופה של שנה ונאסר בו על העותר להטריד את המתלוננת בכל אופן, ובתוך כך נאסר עליו לבלוש אחריה, לארוב לה, לפגוע בפרטיותה או ליצור עמה קשר בכל דרך, וכן נקבע בצו כי על העותר להימצא במרחק העולה על 500 מטר מסביבותיה. במקביל, העותר הגיש בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד המתלוננת. הבקשה התקבלה במעמד צד אחד, ולאחר מכן הצו בוטל משנמצא כי טענות העותר נטענו ללא כל בסיס. בהחלטה על ביטול הצו נקבע כי העותר יוצר קשר עם המתלוננת בניגוד לרצונה ובהיקף חריג, בין היתר תחת זהויות בדויות, וכי אף במהלך הדיון הוא התנהל בצורה אגרסיבית כלפיה (מפאת צנעת הפרט של המעורבים בדבר, פרטי ההליך אינם מצוינים).

4.לפי המשיבה, העותר אמנם שוחח עם גורמים במשטרה וביקש כי מקום החקירה ישונה, וזאת בטענה שקיימת נגדו הרחקה מגוש דן ומשום שהוא גר בשומרון. אולם, במסגרת השיחה הוסבר לו שלא אותרה הרחקה כאמור, וכי עליו להתייצב לחקירה במקום שנקבע. העותר בתגובה ניתק את השיחה וניסיונות ליצור עמו קשר עלו בתוהו. המשיבה מוסיפה, בין היתר, כי נגד העותר הוצא צו מעצר ביום 4.6.2023; כי בשנת 2022 נפתחה נגדו חקירה בעקבות הטרדה של המתלוננת, אשר נסגרה לאחר שהוזהר שעליו לחדול מהטרדותיו; וכי העותר הגיש במהלך החודשים האחרונים מספר תלונות נגד המתלוננת, בין היתר בטענות לאיומים על חייו, אשר כולן נסגרו.

5.לעניין טענת העותר כי הוא מאושפז במחלקה פסיכיאטרית, המשיבה מסרה כי האסמכתא שצורפה לעתירה נושאת כותרת "אישור אשפוז" ונקוב בה תאריך 24.5.2023, וכי מכך לא ניתן ללמוד שהעותר אושפז לאורך זמן או כי הוא היה מאושפז בעת הגשת העתירה. כמו כן, לאחר בדיקה שערכה המשיבה, מתברר שהעותר הגיע למרכז הרפואי הדסה עין כרם ב-9 מועדים שונים במהלך חודש יוני, וכי בכולם הוא שוחרר בו ביום. עוד נטען כי העותר לא צירף כל אסמכתא התומכת בטענתו כי יציאה מירושלים תעמיד אותו בסיכון בריאותי. המשיבה מבהירה בנוסף כי בניגוד לטענת העותר, לא עומד נגדו צו הרחקה מנהלי בגבולות שנטענו על ידו, וכי הצו היחיד שעומד נגדו הוא הצו למניעת הטרדה מאיימת שתואר לעיל ושניתן לטובת המתלוננת. לטענתה, המגבלה שנקבעה בצו, לפיה לעותר אסור להימצא ברדיוס של 500 מטר מסביבותיה של המתלוננת, אינה מונעת את התייצבותו לחקירה בתל אביב.

דין העתירה להידחות על הסף.

6.המשיבה פירטה בתגובתה המקדמית עילות סף שונות המצדיקות את דחיית העתירה על הסף, אולם דיינו שנתייחס רק לחלקן הקטן, ונקצר בדברים.

יש לדחות את העתירה על הסף בהיעדר עילה להתערבות. נוהל אח"מ 300.20.021 "הטיפול בתיקי חקירה בעבירות משותפות למספר יחידות" (1.2.2014) מסדיר כיצד ייקבע היכן תנוהל חקירה שעניינה בעבירה שמקום התרחשותה הפיזי מתפרס על תחומן של מספר יחידות. בראי הוראותיו של הנוהל, לא הונחה תשתית לטענה כי נפל פגם בהחלטת המשטרה לנהל את החקירה בתחנת לב תל אביב.

בנוסף, וכפי שהסבירה המשיבה בהרחבה, הטעמים עליהם הצביע העותר כמצדיקים לדידו את העברת מקום החקירה התבררו כחסרי בסיס. כך, העותר אינו מאושפז על פי הנמסר במחלקה פסיכיאטרית בירושלים באופן המגביל את תנועתו; בניגוד לטענתו הוא אינו מורחק מכל אזור גוש דן; טענתו בעניין היותו חולה סוכרת לא נתמכה במסמך; אף לא הוסבר מדוע, בהנחה כי העותר אכן חולה סוכרת, הדבר מונע ממנו לצאת את גבולות ירושלים. בין כה וכה, אף אם היו מוכחות אילו מטענותיו העובדתיות של העותר, הרי שההחלטה על העברת מקום ניהולה של חקירה מצויה במתחם שיקול הדעת הרחב הנתון למשיבה (השוו: בג"ץ 3025/18 חברת סאלח השקעות ופיתוח (שומרון) בע"מ נ' המנהל האזרחי איו"ש (19.8.2018)). לא די בכך שהחשוד הראה כי יקשה עליו להתייצב בתחנה כדי להביא את בית משפט זה להתערב בהחלטת המשיבה בעניין.

7.על כן, העתירה נדחית וכך גם הבקשה למתן צו ביניים. העותר יישא בהוצאות המשיבה בסכום של 1,000 ש"ח.