בג"ץ 4539/00 דוד אדוט נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, בו מיוחסות לו עבירות של יבוא וסחר בסם מסוכן שתיהן עבירות על פי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג1973-, וכן עבירה של קשירת קשר לפשע, עבירה על פי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז1977-.

על פי כתב האישום, קשר העורר קשר לייבא ולסחור בסם מסוכן מסוג קוקאין עם אחת, חווה בת-יער, במועד לא ידוע בשנת 1997. במסגרת הקשר נשלחו, באמצעות הדואר, מעטפות סמים. העורר קבל מידי חווה בת-יער מפתח לתיבת דואר אשר אליה, במשך תקופה מסוימת, נשלחו מעטפות אלו. עם הגשת כתב האישום נגד העורר נתבקש מעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ועל כך הוגש ערר זה.

בא כוח העורר טען הן כנגד קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לו, והן בנוגע לכך שניתן להסתפק במקרה זה בחלופת מעצר. זאת, לאור העובדה שבין התקופה בה מיוחסות העבירות לעורר לבין המועד בו נעצר חלפה שנה שמעידה על אי מסוכנותו של העורר. המדינה טענה הן כי קיימות ראיות לכאורה והן כי העורר הינו מסוכן וכי אין מקרה זה מתאים לחלופת מעצר.

לדעתי קיימות במקרה זה ראיות לכאורה המספיקות להקים עילת מעצר. התשתית של ראיות אלה הן הודעותיה של חווה בת-יער, אליהן מצטרפות עובדות הימצאו של מפתח לתיבת המכתבים שנמצא בחזקת העורר, וכן סתירות בהודעותיו הוא וכן ראיות נוספות.

באשר לחלופת מעצר, הרי שנסיבות המקרה, של סחר ויבוא סמים, כאשר העורר דואג להפצת הסם לאחר קבלתו, היותו בלדר בכך שהביא את הסמים מהדואר לחווה בת-יער, משך הזמן הארוך של כשנה בו נמשכה מעורבותו של העורר, כמויות הסם הגדולות בהן מדובר - כל אלו מגלמים את מסוכנותו של העורר. אכן, הרקע של העורר הקשור לסמים, וכן התנהגותו בנסיבות המקרה, כאמור לעיל, כל אלה מלמדים על הסיכון שבעורר אם ישוחרר ממעצרו. אשר על כן, הגעתי למסקנה שאין מקום לחלופת מעצר בנסיבות המקרה.

התוצאה היא, שהערר נדחה.