בג"ץ 4539/11 ניילס שאפנקס נ. משרד הפנים

לפניי בקשה לפטור מתשלום אגרה. הבקשה הוגשה במסגרת עתירה שעניינה הכרה בגיורו של העותר (בעל דרכון הולנדי). בבקשה נטען כי לעותר אין אשרה לשהייה בישראל וכי הוא אינו עובד. נטען, כי אמו של העותר משגרת לו סכום-כסף מהולנד, כי הוא מצטמצם בהוצאותיו, וכי הוא שוכר חדר בדירה של ידיד. עוד נטען בבקשה כי עורכת-דינו של העותר מייצגת אותו תמורת שכר-טרחה נמוך.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבים, מצאתי לנכון להיעתר לבקשה באופן חלקי. העותר אינו מציג תמונה מלאה ומבוססת לגבי יכולתו לשלם אגרה. איני מתעלם ממעמדו של העותר (או ליתר דיוק, היעדר מעמדו) בישראל, ואציין – בהתייחס לטענת המשיבים – כי השאלה המרכזית לצורך הבקשה שלפניי היא יכולתו הכלכלית של העותר, ולא הסיבה שבגינה אינו עובד. עם זאת, אין להתעלם מכך שהטענות המובאות בבקשה כלליות ביותר, ואינן נתמכות בתיעוד כלשהו. כך למשל לא הובהר גובה הסכום שמקבל המבקש מדי חודש, גובה הוצאותיו או האופן שבו הוא מממן את ייצוגו המשפטי. במצב זה אין בידי לקבוע כי הוכח שהעותר אינו מסוגל לשלם אגרה בסכום נמוך.

בנסיבות העניין, ומבלי לקבוע בשלב זה עמדה לגבי סיכויי ההליך, מצאתי לנכון להפחית את סכום האגרה ולהעמידו על סך של 800 ₪. האגרה תשולם תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו, שאם לא כן – תימחק העתירה ללא הודעה נוספת.