בג"ץ 4557/17 שמואל מיכאל נץ נ. בית הדין הארצי לעבודה

השופט נ' סולברג :

1.

עתירה למתן צו על תנאי, המופנית נגד פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה (השופט א' איטח ) בבר"ע 14641-10-06 מיום 14.3.2017, בגדרו התקבלה בקשת רשות ערעור שהגיש המשיב 2 (להלן: הביטוח הלאומי ), ונקבע כי ניתן להשתמש במבחן ה- Activities

of

Daily

Living (להלן: מבחן ה- ADL ), לבחינת הזכאות לגמלת סיעוד.

רקע

2.

העותר, עיוור, והוא זכאי לגמלת סיעוד מאת הביטוח הלאומי. במהלך חודש מרץ 2015, הגיש העותר בקשה להעלאת אחוזי הזכאות לגמלה בשל החמרה במצבו. תפקודיו של העותר נבחנו באמצעות מבחן ה ADL- ,

הבוחן בעיקרו את הנזקקות לסיוע בתחום הניידות והטיפול בהפרשות, וכן את הצורך בהשגחה, ומשנמצא כי לא חלה החמרה במצבו, נדחתה בקשתו. ערר על ההחלטה שהגיש העותר לוועדה המייעצת בביטוח הלאומי, נדחה אף הוא.

3.

העותר הגיש ערעור על החלטת הביטוח הלאומי לבית הדין האזורי בחיפה. טענתו המרכזית בערעור היתה שמבחן ה-

ADL אינו בוחן את יכולת הביצוע של פעולות בסיסיות דוגמת סידורים מוסדיים ורכישת מזון ותרופות; ומשום כך, נכון לבחון את מצבו באמצעות מבחן ה- Instrumental

Activities

of

Daily

Living

(להלן: מבחן ה- IADL ), הבוחן את יכולת הביצוע של פעולות גם מחוץ לבית. בית הדין האזורי לעבודה נעתר לערעור, וקבע כי יש להשיב את עניינו של העותר לביטוח הלאומי, על מנת שישוב וישקול את בקשתו של העותר בהתאם למבחן ה

.IADL-

הביטוח הלאומי הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה, ובית הדין קיבל את הערעור, וקבע שבהתאם ללשון החוק ומדיניות הפסיקה הנוהגת, יש להשתמש במבחן ה-

ADL ככלי לבחינת הזכאות לגמלת סיעוד.

מכאן העתירה שלפנינו.

טענות הצדדים

4.

לטענת העותר, בחינת הזכאות לגמלת סיעוד באמצעות מבחן ה- ADL , פוגעת בזכות לשוויון. זאת, משום שהביטוח הלאומי מעניק שני סוגי גמלאות לעיוורים: גמלת סיעוד, המוענקת למי שמצוי מעל לגיל פרישה ואשר נבחנת על-פי מבחן ה-

ADL , וגמלת שר"ם (שירותים מיוחדים לנכים) המוענקת למי שמצוי מתחת לגיל פרישה ואשר נבחנת בהתאם למבחן ה- IADL . לטענתו, הקריטריון היחיד שמבדיל בין גמלאות אלה, הוא גיל המבוטחים בעת קרות האירוע הביטוחי, קריטריון היוצר אי-שוויון בין המצויים מעל לגיל הפרישה לבין אלה שמתחתיו.

5.

בתשובתה, טענה ב"כ הביטוח הלאומי כי יש לדחות את העתירה משום שפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה משקף את מדיניות הפסיקה הנוהגת, ולא נפלה בו טעות משפטית. כמו כן טענה ב"כ הביטוח הלאומי, כי אין במבחני הזכאות השונים לגמלאות משום פגיעה בעקרון השוויון, משום שהוראות חוק הביטוח הלאומי, תשנ"ה-1995 ( להלן: החוק ), מייעדות את הגמלאות לתכליות שונות זו מזו. כך, על פי החוק, גמלת הסיעוד מיועדת לסיוע "בביצוע פעולות יום-יום או בהשגחה או בניהול משק בית" (סעיף 223 לחוק), ולעומתה גמלת השר"ם מיועדת "לטיפול אישי בו ולעזרת בית לשירותו האישי ולמשק ביתו" (סעיף 206 לחוק). "שירותו האישי" של מבוטח, הניתן רק במסגרת גמלת השר"ם, כולל גם סיוע בביצוע פעולות מחוץ לבית. ההבדל בין התפקודים שלגביהם נועדו הגמלאות, הוא שעומד ביסוד ההבדל במבחנים המשמשים לבדיקת הזכאות להן. הביטוח הלאומי ציין כי הבחנה זו, עלתה גם בוועדה ציבורית שבחנה את אופן בדיקת הזכאות לגמלות השר"ם והסיעוד, וכי לאורה הוחלט על השוני בקביעת מבחני הזכאות לגמלאות אלה. עוד נטען, כי כיוון שמבחני הזכאות לגמלאות מתמקדים בפרמטרים שונים זה מזה, הרי שחלק מהפרמטרים בגינם קיבל העותר זכאות לגמלת הסיעוד, היו מקבלים משקל נמוך משמעותית במסגרת בחינת גמלת השר"ם, ולכן ספק אם השינוי במבחנים היה מועיל לו.

דיון והכרעה

6.

לבקשת העותר קיימנו דיון בעתירתו, בהעדרו. שקלנו את טענותיו של העותר ואת המענה שניתן להן מאת הביטוח הלאומי. מסקנתנו היא, כי דין העתירה להידחות. כלל ידוע הוא כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, יתערב בפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה, אך במקרים חריגים שבהם פסק הדין לוקה בטעות משפטית מהותית (בג"ץ 9526/07 שם-טוב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פסק דינו של השופט ס'

ג'ובראן וההפניות שם (12.2.2008)). בנדון דנן, לא מצאנו טעות משפטית בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה. פסק הדין משקף את ההלכה הנוהגת. כפי שציין בית הדין הארצי לעבודה בפסק דינו, "משלא חל שינוי חקיקתי או אחר בעניין זה", לא היה מקום לסטות מהלכה זו.

7.

כפי שהטעים ב"כ הביטוח הלאומי, הוראות החוק העוסקות בגמלת הסיעוד ובגמלת השר"ם, מייעדות אותן למטרות שונות. הקריטריונים שאותם קבע הביטוח הלאומי לשם בחינת הזכאות לקצבאות משקפים את ההבדלים שביניהן. משכך, לא מצאנו בסיס של ממש בטענה לפגיעה בזכות לשוויון.

8.

אשר על כן, העתירה נדחית; בנסיבות העניין, לא נעשה צו להוצאות.