בג"ץ 4559/24 בג"ץ 4559/24

השופט יחיאל כשר: ביום 4.6.2024 הוגשה העתירה שלפנינו, שעניינה מתן אפשרות לנשים המיועדות לשירות ביטחון להתמיין ולשרת במערך השריון המתמרן של צה"ל. ביום 26.9.2024 הגישו המשיבים בקשה להשהיית הדיון בעתירה עד להכרעה בשלוש עתירות קודמות ומקבילות, שעסקו גם הן בשילוב נשים בתפקידי לוחמה, לרבות בחיל השריון (בג"ץ 6522/20 קליגר נ' שר הביטחון; בג"ץ 1356/21 פלונית נ' שר הביטחון; בג"ץ 3227/20 לוי-אשכנזי נ' שר הביטחון; להלן, יחד: העתירות המקבילות). בהתאם, בהחלטתי מיום 15.9.2024, הוריתי על השהיית הדיון בעתירה דנן על למתן פסק דין בעתירות המקבילות, וקבעתי כי על העותרת להגיש הודעה מעדכנת תוך 45 ימים ממתן פסק הדין בעתירות המקבילות, במסגרתה תעדכן העותרת כיצד, לשיטתה, משפיעה ההכרעה בעתירות המקבילות על העתירה דנן. ביום 13.4.2026 ניתן פסק הדין בעתירות המקבילות. בתמצית, במסגרת פסק הדין נקבע, פה אחד, כי נקודת המוצא היא שוויון הזדמנויות לנשים בשירות הצבאי, וכי ניתן לשלב נשים בתפקידי לוחמה בדרך של התנסויות מדורגות, ובלבד שאלה תבוצענה בשקידה ראויה ובתוך פרק זמן סביר. במישור האופרטיבי, לעומת זאת, נחלקו דעות המותב. שופטות הרוב, חברותיי השופטות ד' ברק-ארז ו-ר' רונן, קבעו כי דחייתה החוזרת והנשנית של ההתנסות לשילוב נשים במערך השריון המתמרן, לאורך מספר שנים, מלמדת כי צה"ל לא עמד בחובתו לקדמה, ועל כן יש ליתן תוקף מחייב להחלטת הרמטכ"ל לפתוח את ההתנסות במחזור הגיוס של נובמבר 2026. אשר על כן, נמצא כי יש מקום ליתן צו מוחלט בכל הנוגע לשריון המתמרן, ונקבע כי על צה"ל לפתוח את ההתנסות לא יאוחר מהמועד האמור. חברי, המשנה לנשיא נ' סולברג, סבר, בדעת מיעוט, כי לנוכח החלטת הרמטכ"ל לפתוח את ההתנסות במועד זה, ממילא אין מקום ליתן צו מוחלט. ביום 28.7.2026 הגישה העותרת הודעת עדכון, בהתאם להחלטתי מיום 15.9.2026. בהודעת העדכון מטעמה, טענה העותרת כי חרף העובדה שבמסגרת פסק הדין בעתירות המקבילות ניתן סעד החופף לזה שהתבקש בעתירתה, העתירה דנן לא התייתרה וקיימת הצדקה להותרתה תלויה ועומדת. העותרת הטעימה כי בשים לב לכך שטרם פורסם כל מידע פומבי המיועד לציבור הנשים באשר לקיומם של הליכי מיון לפיילוט לשילוב נשים במערך השריון המתמרן, קיים חשש ממשי שללא המשך פיקוח שיפוטי על יישומו של פסק הדין בעתירות המקבילות, ההוראות האופרטיביות שניתנו במסגרתו לא תקוימנה בפועל. ביום 10.9.2026 הגישו המשיבים תגובה להודעת העדכון ובקשה למחיקת העתירה. לטענת המשיבים, פסק הדין בעתירות המקבילות הכריע בסוגיה העומדת בליבת העתירה דנן ולמעשה הורה על מתן הסעד שהתבקש במסגרתה, ועל כן התייתר הצורך בהכרעה בה. המשיבים התנגדו לבקשת העותרת להותיר את העתירה תלויה ועומדת "ככלי לפיקוח", וטענו כי אין לכך מקום. מעבר לכך, בהיבט הפרטני, טענו המשיבים כי העותרת השתחררה משירות צבאי ביום 10.11.2024, לאחר ששירתה כקצינה במערך שריון גבולות, ועל כן עתרו כי נורה על מחיקת העתירה ללא צו להוצאות. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, נחה דעתנו כי דין העתירה להימחק. כמתואר לעיל, במסגרת פסק הדין בעתירות המקבילות ניתן צו מוחלט המורה על תחילת התנסות לשילובן של נשים במערך השריון המתמרן, לא יאוחר מנובמבר 2026. בכך, ניתן הסעד העיקרי שהתבקש בגדר העתירה דנן, ומשכך הדיון בעתירה זו – התייתר (ראו והשוו: בג"ץ 4558/23 רובינוביץ נ' שר הביטחון, פסקה 5 והאסמכתאות שם (3.8.2026) (להלן: עניין רובינוביץ)). אשר לטענת העותרת כי יש מקום להותיר את העתירה דנן תלויה ועומדת על מנת שתשמש כלי לפיקוח על יישום פסק הדין בעתירות המקבילות – הותרת עתירה תלויה ועומדת כמעין "חרב דמוקלס" התלויה מעל לראשם של המשיבים, לאחר שניתן, במסגרת פסק דין סופי, הסעד שהתבקש בעתירה, לצורך פיקוח על יישום פסק הדין, הינה פרקטיקה שמקומה לא יכירנה בין כותלי בית משפט זה (ראו: עניין רובינוביץ, בפסקה 5; בג"ץ 7126/19 רופאים לזכויות אדם ישראל נ' מדינת ישראל, פסקאות 5–6 (7.7.2022); בג"ץ 3335/18 הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת נ' המחלקה לחקירות שוטרים, פסקה 2 (31.7.2018)). כפי שצוין בעניין רובינוביץ, אשר עסק אף הוא בעתירה אשר הדיון בה הושהה עד למתן פסק הדין בעתירות המקבילות, ואשר גם במסגרתה ביקשו העותרות להותירה תלויה ועומדת כמעין כלי פיקוח, "ככל שבעתיד יהיו בפי העותרות השגות כלשהן לגבי מהלך יישומו (או אי-יישומו) של הצו המוחלט שניתן בפסק הדין, הליך זה ממילא אינו האכסניה המתאימה לבררן" (שם, פסקה 5). סיכומו של דבר: העתירה נמחקת בזאת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.