פסק-דין3 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 457/17 פלוני נ. מתאם פעולות הממשלה בשטחים

ניתן ביום

בקצרה

משפט מנהלי · ועדת המאוימים - היתרי שהייה זמנייםעתירה לבג"ץ נגד החלטת ועדת המאוימים לדחות בקשה להיתרי שהייה זמניים, נמחקה לבקשת העותר

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העותר, תושב יהודה ושומרון המתגורר בישראל, עתר נגד דחיית בקשתו על ידי ועדת המאוימים להיתרי שהייה זמניים. המשיב טען כי אין עילה להתערב בהחלטה שנסמכה על עמדות שב"כ ומשטרה. לאחר שהעותר חזר בו מהעתירה, נמחקה העתירה ללא צו להוצאות.

העובדות

העותר, תושב כפר באזור יהודה ושומרון המתגורר כיום בישראל, פנה לוועדת המאוימים וביקש היתרי שהייה זמניים בטענה להתנכלויות על רקע חשד לשיתוף פעולה עם ישראל. הוועדה דחתה את הבקשה לאחר שגורמי הביטחון וכן רישומים לחובת העותר נבחנו. לאחר הגשת התגובה הודיע ב"כ העותר על חזרה מהעתירה, והעתירה נמחקה ללא צו להוצאות.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש עילה להתערב בהחלטת ועדת המאוימים לדחות את בקשת העותר להיתרי שהייה זמניים בישראל?

הלכות

  1. 1

    הקריטריונים להכרה במבקש כמאוים הם אינדיקציות לסכנה לחייו על רקע חשד לשיתוף פעולה עם ישראל, וקיומה של סכנה לשלום הציבור אם ישהה בישראל.

    ״הקריטריונים להכרה במבקש כ'מאוים' הם שניים: אינדיקציות לקיומה של סכנה הנשקפת״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    אירועים שהתרחשו אינם מספיקים לבסס טענה למאוימות כאשר הטענות אינן מגובות בראיות מספקות.

    ״אין די בקיומם של אירועים אלו על מנת לבסס טענה למאוימות. לפיכך, החלטת הוועדה התקבלה כדין״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • ועדת המאוימים
  • שיתוף פעולה עם ישראל
  • מאוימות
  • עתירה
  • צו ארעי

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בג"ץ

457/17

לפני:

כבוד השופט נ' סולברג

כבוד השופט א' שהם

כבוד השופט ד' מינץ

העותר:

פלוני

נ ג ד

המשיב:

מתאם פעולות הממשלה בשטחים

עתירה למתן צו על-תנאי

בשם העותר:

עו"ד פארס אבו סעלוק

בשם המשיב:

עו"ד רנאד עיד

פסק-דין

השופט נ' סולברג :

1.

העותר הוא תושב הכפר יאטה באזור יהודה ושומרון, מתגורר כיום בתחומי מדינת ישראל. העותר פנה לוועדת המאוימים (הוועדה לבחינת טענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל) על בסיס טענתו כי נחשד על-ידי גורמים פלסטינאיים בשיתוף פעולה עם ישראל, וביקש כי יונפקו לו היתרי שהייה זמניים בישראל. בקשתו סורבה, ומשכך הגיש את העתירה דנן.

2.

בעתירה נטען כי על רקע אירועים שונים בעבר (שבגינם כבר נוהלו הליכים משפטיים כפי שיפורט), החלו בחודש פברואר 2016 התנכלויות כלפי העותר. אלמונים ריססו כתובות על קירות ביתו; הוא זומן לחקירות במשרדי המנגנון המסכל – אליהן לא התייצב; נורו יריות לכיוון ביתו; והמשטרה הפלסטינאית הגיעה לביתו וערכה חיפוש אחריו בעת ששהה במסתור. על רקע המכלול פנה העותר לוועדת המאוימים, אך פנייתו סורבה. לטענתו, ההחלטה נומקה על בסיס אירועים שהתרחשו תקופה ארוכה לפני ההתנכלויות המתוארות, ועל כן היא מבוססת על תשתית עובדתית שגויה, היא אינה סבירה באופן קיצוני ואינה מידתית.

3.

בתגובתו המקדמית לעתירה טען המשיב, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, כי אין עילה להתערב בהחלטות שהתקבלו בעניינו של העותר. המשיב מציין כי פנייתו הראשונה של העותר לוועדת המאוימים היתה בשלהי שנת 2013. בטרם הכריעה הוועדה בבקשתו, הגיש העותר עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 2433/14). עתירה זו נמחקה בהסכמה מפאת היותה מוקדמת. בשנת 2015 החליטה הוועדה לדחות את הבקשה, משום שהחומר שצורף לה לא ביסס את טענת המאוימות.

4.

לטענת המשיב, בפנייתו הנוכחית של העותר לוועדת המאוימים הוא שב וחזר על טענותיו שבפנייתו הקודמת, ועליהן הוסיף ותאר את האירועים החדשים שהתרחשו, לטענתו, בשנת 2016. הפנייה נדונה בוועדה בחודש דצמבר 2016. עמדות גורמי המקצוע – שב"כ ומשטרה – שהוגשו לוועדה, קבעו כי מחד גיסא, אין בסיס עובדתי לקביעה כי העותר הוא בגדר מאוים, ומאידך גיסא, לחובתו של העותר נזקפות הרשעות בפלילים. בנוסף לכך, נמסר כי העותר מחזיק בדרכון פלסטיני בתוקף משנת 2012, כי עבר במעבר אלנבי בשנת 1997 ובשנת 2012, וכי בשנת 2016 עבר במעבר רחל.

5.

לאור מכלול הנתונים, החליטה הוועדה לדחות את הבקשה. בהחלטה נקבע כי אין יסוד לשנות מן הקביעה שבהחלטה הקודמת בעניינו של העותר; וכי מן הרישומים עולה שהעותר לא נמנע ממגע עם השלטונות ולא נמנע מלהיכנס לשטח מגוריו.

6.

לעמדת המשיב, אין עילה להתערב בהחלטה זו. המשיב מציין כי הקריטריונים להכרה במבקש כ'מאוים' הם שניים: אינדיקציות לקיומה של סכנה הנשקפת לחייו של המבקש על רקע חשד לשיתוף פעולה עם ישראל; ומאידך, קיומה של סכנה לשלום הציבור בישראל, אם המבקש ישהה בתחום המדינה. טענות העותר, אשר נבחנו על ידי גורמי המקצוע, הן טענות כלליות וערטילאיות שלא גובו בראיות מספקות: לבקשה (וכן לעתירה) צורפו זימונים לחקירה, אך לא נאמר בהן לשם מה נדרש העותר לחקירה; לא ברור מה הרקע לאירוע הירי הנטען, כמו גם לחיפוש המשטרה הפלסטינאית אחריו. אין די בקיומם של אירועים אלו על מנת לבסס טענה למאוימות. לפיכך, החלטת הוועדה התקבלה כדין ואין עילה משפטית להתערב בה.

7.

ערב הדיון בעתירה הודיע ב"כ העותר על חזרתו בו מעתירות, ועל הסכמת ב"כ המשיב, עו"ד רנאד עיד, על כך שצו ארעי שניתן ביום 15.1.2017 יוסיף לעמוד בתוקפו למשך 30 ימים מהיום.

8.

בהתאם למוסכם, אנו מורים אפוא על מחיקת העתירה.

אין צו להוצאות.

הצו הארעי יעמוד בתוקפו עד ליום 25.1.2018.

הדיון שנקבע למחר – מבוטל.

ניתן היום,

ח' בטבת התשע"ח (26.12.2017).

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

הלכות

  1. 1הקריטריונים להכרה במבקש כמאוים הם אינדיקציות לסכנה לחייו על רקע חשד לשיתוף פעולה עם ישראל, וקיומה של סכנה לשלום הציבור אם ישהה בישראל.
  2. 2אירועים שהתרחשו אינם מספיקים לבסס טענה למאוימות כאשר הטענות אינן מגובות בראיות מספקות.