בג"ץ 4571/05 נאסר עבד אלרוחמאן עודה נ. מדינת ישראל-משרד הפנים

השופט א' ריבלין:

העותר 1 (להלן: העותר ) מלין על החלטת המשיבה שלא להתיר כניסתו לארץ או לאזור. העותר, הנושא דרכון של ברזיל, נישא על-פי טענתו לעותרת 2, תושבת השטחים (האזור) בשנת 2002. גם אביו, הוא תושב השטחים וזה האחרון, כך נטען, הגיש בעניינו של העותר בקשה לאיחוד משפחות. העותר היה מצוי, על-פי טענתו, באזור מאז שנת 1996.

מסתבר היום כי העותר הוא תושב זר והוא נכנס לישראל ולאזור בחודש פברואר 1996 בעשותו שימוש באשרת תייר. הוא נותר במקום תוך הפרת הוראות האשרה ומאז ועד יציאתו מן הארץ שהה באזור שלא כחוק. הרשות הפלסטינית לא פעלה להוצאתו מן האזור ועם זאת גם לא הגישה בקשה להתרת שהייתו של העותר באזור. יצויין כי בפועל, גם לו הגשה בקשה כזו, לא מתקיים טיפול בבקשות מסוג זה מאז פרוץ אירועי האינתיפאדה בחודש ספטמבר 2000. בעניין זה כבר נפסק כי בית משפט זה אינו מוצא מקום להתערבות במדיניות הממשלה שלא לדון בבקשות הנוגעות לאזור הנשלט על-ידי הרשות הפלשתינאית.

בנסיבות אלה, דין העתירה להדחות על ספה מחמת העדר עילה חוקית להתערבות בית-המשפט בהחלטת במשיבים. כאמור, אפילו הייתה נכונה טענת העותר כי הוגשה באמצעות הרשות בקשה לאיחוד משפחות, הרי שבקשה כזו לא נמסרה לאישור השלטונות בישראל, וממילא אין יסוד להתערבותנו בהחלטה שלא להתיר את כניסתו של העותר ארצה.

יתרה מכך, החלטת המשיבים שלא להתיר את כניסתו של העותר לארץ היא החלטה סבירה בהתחשב בעובדה שהעותר, הוא עצמו, ניצל את ההיתר הקודם שניתן לו להיכנס לארץ ולאזור, לפרק זמן מוגדר, כדי לעשות דין לעצמו ולהישאר שם שלא כחוק. מן הטעם הזה אין להלין עם המשיבים ששוב אינם מסתפקים בהבטחות ובערבויות.

אשר על כן, דין העתירה להידחות. כפי שציינו המשיבים בכתב התשובה שהגישו, הרי שאם יחולו שינויים מהותיים ביחסי הרשות הפלשתינאית וישראל, תעלה סוגיית הבקשות לאיחוד המשפחות באזור לדיון מחדש שתוצאותיו עשויות להשפיע גם על עניינו של העותר.

העתירה נדחית ועמה מתבטל גם צו הביניים.