בג"ץ 4579/97 עבד אל-רחמן אל אחמר נ. מפקד הצבאי לגדה המערבית

העותר עצור מכוח צו מעצר מינהלי שהורה על מעצרו מיום 14.2.97 ועד יום 13.8.97. נגד צו מעצר זה לא הגיש העותר ערר לועדת הערר. עתה נודע לו כי בכוונת המשיב להאריך את צו המעצר. כנגד כוונה זו הוא עותר בפנינו. בא כוח המשיב, בדברי תשובתו מצביע על כך כי כנגד כוונות אין מגישים עתירות. משיוצא צו המעצר המינהלי החדש יוכל העותר לפנות לשופט משפטאי, המוסמך לדון בערר על החלטת מעצר מינהלי (על פי סעיף 4 לצו בדבר מעצרים מינהליים (הוראת שעה) (יהודה והשומרון) (מס' 1229), התשמ"ח1988-). על כך משיבה באת כוח העותר, כי העותר ושאר העצירים המינהליים איבדו אמונם בתועלת שבהליך הערר, שכן גם אם השופט המשפטאי ממליץ על קיצור המעצר המינהלי, אין המפקד הצבאי מתחשב בכך במובן זה שהוא מוציא צו מעצר חדש. מכיוון שכך הם נמנעים מלפנות בערר לשופט המשפטאי. מטעם זה מבקש העותר לפנות אלינו בטרם הוצא הצו המעצר החדש, ובטרם קם לו הסעד החילופי. זאת ועוד: לטענת בא כוח העותר, טרוניית העותר הינה כנגד המדיניות הכללית של המשיב, ובעניין זה השופט המשפטאי אינו רשאי לדון. מדיניות כללית זו היא, שהמשיב החליט לעצור במעצר מינהלי אנשים שפעילותם הפוליטית עומדת בניגוד לזו של הרשות הפלסטינית, והם מוצאים כל עילה וכל מידע לשם ביסוס מסקנתם זו.

לדעתנו דין העתירה להידחות. הצו בדבר מעצרים מינהליים קבע הליך על פיו יש לנהוג, ואין לעקוף הליך זה. הליך זה ראוי הוא, שכן הוא מאפשר בחינת הטענות על ידי שופט משפטאי, ומאפשר ביקורת שיפוטית על החלטת השופט המשפטאי על ידי בית משפט זה. על העותר לערער - אם על הצו שתוקפו עומד לפוג ואם על הצו החדש שיוצא - בפני השופט המשפטאי. השופט המשפטאי ישמע את טענותיו. כל טענה שאפשר לטעון בפנינו - לרבות טענות בדבר המדיניות הכללית של המשיב - ניתן לטעון בפני השופט המשפטאי. על החלטת השופט המשפטאי ניתן לפנות אלינו. אין לקצר הדרך - יהא הטעם לכך אשר יהא - ואין לעקוף את השופט המשפטאי.

מטעם זה דין העתירה להידחות.