בג"ץ 4587/06 כרמל תעשיות חלפים בע"מ נ. בית המשפט השלום ברמלה

השופטת א' חיות:

עתירה זו עניינה החלטתו של בית משפט השלום ברמלה (כב' השופטת ז' בוסתן) לדון בטענות העותרים במסגרת המשפט הפלילי המתנהל נגדם לעניין קבילותן של ראיות מסוימות ולעניין הגנה מן הצדק, על סמך טיעונים בכתב ובלא לקיים דיון על פה.

1.העותרת 1 היא חברה העוסקת בייצור, ייצוא ושיווק חלקי חילוף לרכב, והעותר 2 הוא מנהלה. העותרים עומדים לדין בבית משפט השלום ברמלה (ת"פ 3302/01) בעבירות לפי פקודת המכס [נוסח חדש], חוק מס קניה (טובין ושירותים), תשי"ב-1952, חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 וחוק העונשין, תשל"ז-1977. על פי כתב האישום הגישו העותרים במסגרת עיסוקם בייבוא חלקי חילוף לרכב מספק בגרמניה (להלן: חברת ASPA ), רשימונים כוזבים לשלטונות המכס. כתב האישום המקורי, שהוגש ביום 19.11.2001, תוקן מספר פעמים ואף בוטל, אך בהמשך הושב על כנו. במקביל, ובטרם נפתח משפטם של העותרים, פנתה המשיבה 2 אל רשויות החוק בגרמניה בבקשה לקבלת מסמכים ולביצוע חיקור דין ביחס לחברת

ASPA . הבקשה נענתה ובעקבות כך הוגש נגד העותרים ביום 8.8.2004 כתב אישום מתוקן בו נוספו סעיפי אישום וסכומים שלכאורה הועלמו על ידי העותרים, וכן נוספו עדי תביעה.

2.בדיון שנערך ביום 30.11.2004 בבית משפט השלום טענו העותרים כי העברת המסמכים למשיבה 2 על ידי הרשויות בגרמניה נעשתה שלא כדין, בין היתר מן הטעם שהדבר בוצע בעת שבוטל כתב האישום נגד העותרים. משכך טענו העותרים כי יש לפסול את הראיות והציעו להעלות את טיעוניהם בעניין זה בכתב. בית המשפט נעתר לבקשה והורה כי חומר החקירה הקשור להליך חיקור הדין יועבר לעותרים וכן הורה -כבקשת העותרים - על הגשת טיעונים בכתב מטעם שני הצדדים כאמור. העותרים העלו בטיעונים שבכתב טענות מקדמיות שונות ובהן הטענה כי יש לבטל את כתב האישום בשל הגנה מן הצדק וכן בשל כך שהוא נסמך על ראיות בלתי קבילות. עוד ביקשו העותרים כי ייערך דיון על פה לאחר שתוגש תגובת המשיבה 2 ובטרם יכריע בית המשפט בטענות אלה. המשיבה 2 התנגדה לקיום דיון על פה והצדדים הוסיפו והגישו תגובות בעניין זה. ביום 20.3.2006 דחה בית המשפט את הטענות המקדמיות שהעלו העותרים, מבלי לקיים דיון על פה, בקובעו כי הטיעונים בכתב לא הוגבלו באופן כלשהו והם מפורטים ביותר, וכי משהונחה בפניו תשתית מספקת לצורך מתן החלטה לא ראה צורך בקיום דיון נוסף, במיוחד נוכח התמשכות ההליכים בתיק.

3.בעתירה שבפנינו טוענים העותרים כי מתן החלטה על סמך טענות בכתב בלבד מהווה חריגה מסמכות נוכח הוראת סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ), הקובעת כי "באין הוראה אחרת בחוק זה לא יידון אדם בפלילים אלא בפניו". לטענת העותרים, משהעלו בקשה מפורשת כי ייערך דיון על פה היה זה מחובתו של בית המשפט לעשות כן. מכל מקום, נוכח אופי הטענות שהועלו על ידם, מוסיפים העותרים וטוענים כי היה מקום לקיום דיון על פה אף אלמלא נתבקש הדבר מפורשות, בעיקר נוכח קיומה של מחלוקת עובדתית בדבר אופן קבלת הראיות מגרמניה המצריכה שמיעת עדויות. לטענת העותרים קבלת טענותיהם, שהועלו בתחילת ההליך הפלילי, עשויה להביא לשינוי מהותי בכתב האישום ועל כן, המתנה עד לערעור על פסק הדין לאחר שיישמעו ראיות שהושגו באופן פסול תפגע פגיעה בלתי הפיכה בהגנתם. העותרים אף ביקשו כי יינתן צו ביניים המורה על הפסקת ההליך הפלילי המתנהל נגדם עד למתן הכרעה בעתירה.

4.דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית המשפט הגבוה לצדק לא יתערב בהליכים אזרחיים או פליליים המתנהלים בפני בתי המשפט הרגילים, אלא אם עולה טענה של היעדר סמכות, או אם מתגלית תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מינהלי טהור (ראו בג"ץ 583/87 הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים , פ"ד מא(4) 683, 702 (1987); בג"ץ 4841/04 מחג'אנה נ' בית המשפט המחוזי בחיפה - כב' הנשיא מ' לינדנשטראוס , פ"ד נח(6) 347, 353 (2004)). אין זה המקרה שבפנינו. הכלל הוא אכן כי דיון בפלילים יש לקיים בעל פה ובנוכחות הנאשם, על מנת להבטיח כי יתאפשר לו להתמודד עם ראיות התביעה ולפרוס את הגנתו כראוי (ראו: בג"ץ 7357/95 ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 769, 776 (1996)). אולם, במקרה הנדון העותרים הם שהציעו להעלות על הכתב טענות מקדמיות בדבר קבילות הראיות שהושגו מן הרשויות בגרמניה ולאחר שבית המשפט נעתר לבקשתם הוגשו על ידי העותרים טענות מפורטות ומקיפות בכתב לעניין זה וכן לעניין הגנה מן הצדק שיש להחיל לשיטתם במקרה דנן. בנסיבות אלה לא ראה בית משפט קמא מקום להיעתר לבקשת העותרים כי יוסיף וישמע טענות בעל פה, לאחר שהוגשו הטיעונים בכתב והוא ראה להכריע בטענות המקדמיות על סמך טיעונים אלה. לא מצאנו כי בכך נגרם לעותרים עיוות דין המצדיק את התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק (ראו והשוו: ע"פ 353/88 וילנר נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(2) 444, 450 (1991); רע"פ 11160/03 זכריא נ' מדינת ישראל , פ"ד נט(2) 428, 431-430 (2004); בג"ץ 4024/99 דיין נ' בית הדין הצבאי המחוזי , תק על 99(2) 960 (1999)). למותר לציין כי בתום ההליך הפלילי נתונה לעותרים הזכות לערער על פסק הדין, ככל שהדבר יידרש, ובמסגרת זו יוכלו להעלות את השגותיהם גם לעניין הקביעות נשוא עתירה זו (ראו והשוו בג"ץ 6317/01 זאפט נ' כבוד השופט ש' טימן , תק על 2001(3) 1084 (2001)).

אשר על כן, העתירה נדחית.