בג"ץ 4588/96 ישראל חרמץ נ. זלמן מרגוליס

1.המדובר בערעור שהוגשו בו סיכומים בכתב על ידי כל הצדדים, ואף נקבע בו דיון לשם השלמת טיעון בעל פה. דיון זה נדחה לאחר היוודע דבר מותו של המשיב הראשון.

שני הצדדים מסכימים, כי עילת התובענה בגינה הוגש הערעור עומדת בעינה, ולפיכך בענין זה אין למותו של המשיב הראשון כל השפעה.

2.המערער מעונין בהשלמת הדיון בערעור, והוא הגיש בקשה לחילופי בעלי דין. בא כוח המשיבים הגיש בקשה להתפטר מייצוג המשיבים. בתאריך 2.11.97 הורה כב' השופט אור, בין היתר, כי המשיבים יודיעו לבית המשפט מיהם יורשי המשיב הראשון (ככל שידוע להם הדבר), ומה כתובותיהם. בתשובה נמסר כי יורשי המנוח הם אחד עשר בניו המתגוררים במספר מדינות באירופה ובארצות הברית. לא נמסרו שמותיהם וכתובותיהם של אחד עשר הבנים היורשים, זולת שמו של אחד מהם, מר יוסף מרגוליס המתגורר בלונדון.

הבקשה לחילופי בעלי דין

3.על פי תקנה 38 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: התקנות), כאשר נפטר בעל דין רשאי בית המשפט להורות "...כי מנהל העזבון, או היורשים או הנאמנים או חליף אחר של בעל הדין, כולם או מקצתם, יהיו לבעלי דין...". בספרו של ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 209, נאמר לענין זה:" הבקשה [לצירוף בעל דין - א.א.ג.] מוגשת אכס-פרטה, וחייבת להיות מלווה תצהיר, המאשר את העובדות המצריכות את שינוי בעלי הדין, כגון שמת הנתבע. עוד יש לבאר בתצהיר מי הוא האדם אשר רשאי לבוא במקום בעל הדין, בתור מנהל עזבון, יורש, נאמן בפשיטת רגל, וכיוצא בזה (ראה: ע"א 2196/92 דוד וולפסון נ' כולל וילנא ליטא זמוש - תק (על) כרך 96(2) בעמ' 71).

לבד מההסדר הדיוני הנ"ל, מוסדרת שאלת יכולתם של יורש או יורשים לעמוד במקום המת בחוק הירושה, התשכ"ה1965- (להלן: חוק הירושה). סעיף 122 לחוק הירושה קובע: "(א)...

(ב) פעולה של אחדים מן היורשים טעונה הסכמת האחרים או אישור בית המשפט, מראש או למפרע. בתובענה של אחד היורשים או נגד אחד היורשים יכול שהאישור ינתן על ידי בית המשפט הדן בתובענה.

(ג) ..."

4.סעיף 122(ב) הנ"ל פורש כמונע

מיורש אחד לתבוע, או מאחר לתבוע יורש אחד, מקום שקיימים יורשים נוספים. בע"א 777/80 שרייבר נ' שטרן ואח', פ"ד לח(2) 143, במצב דברים בו יורש אחד תבע ללא צירוף שאר היורשים נקבע, כי "...אין יורש אחד יכול עוד לעמוד בדין לבדו לזכותו של המת או לחובתו. הוא זקוק להסכמת כל יתר היורשים או לאישור בית המשפט מראש או למפרע. בכך בוטל מכללא סעיף 1642 של המג'לה" (בעמ' 152). בע"א 526/89 עומר עוואדה נ' עזבון המנוח עומר עלי עוואדה ואח', פ"ד מה(5) 749 נאמר על יסוד החלטת בית המשפט בע"א 777/80, כך: "והדברים ברורים. כיום, מכוח הוראת סעיף 122(ב), אדם, אשר תובע נכס מנכסי העזבון, חייב לכלול את כל היורשים כנתבעים, למען לא יהיה חשש של עשיית עוול במשפט ליורש שנתבע וייאלץ לשאת בנטל לבדו או ליורש שלא נתבע ובכך תקופח יכולתו להגן על זכויותיו" (בעמ' 753).

בע"א 526/89 הנ"ל נטען, כי על יסוד תקנה 27 לתקנות, המאפשרת לבית המשפט לדון בענין שלפניו אף אם קיים צרוף שלא כדין או אי צרוף, ניתן לדון בתביעה נגד אחד מן היורשים תוך שמירה על זכויות היורשים האחרים שלא צורפו על ידי אי יצירת מעשה בית דין נגדם. בית המשפט דחה את הטענה וקבע, כי על אף חלותה של תקנה 27 בענייני ירושה דרך כלל, לא ניתן להחילה במקרה שבפניו, שכן "במקרה דנן, ניצבת הוראת חוק מול הוראת סדר דין שבתקנה. מושכל יסוד במשפטנו, שהוראה מפורשת בחקיקה ראשית גוברת על תקנה יציר כפיו של מחוקק המשנה. כיון שכך לא יצמחו למערער רווח והצלה מתקנה 27 לתקנות סדר הדין האזרחי" (בעמ' 754).

בעת האחרונה ניתן בבית משפט זה פסק דין נוסף בסוגיה זו, הוא ע"א 2447/93 מעיוף נ' אבראהים ואח', פ"ד מח(5), 207. באותו ענין, פעל המשיב בניגוד להוראת סעיף 122(ב) לחוק הירושה ולא תבע את כל היורשים בתביעה שהגיש בשנת 1981 בבית המשפט המחוזי בנצרת. המערער, אחד מיורשי היורשים, תבע את ביטול פסק הדין, והערכאה הראשונה דחתה את התביעה. בדונו בערעור אמר בית המשפט: "משלא מילא המשיב אחר מצוות המחוקק ולא צירף את כל היורשים כבעלי דין לתביעתו משנת 1981, מה מסקנה מתחייבת מכאן? תשובה לשאלה תימצא לנו בתקנה 27 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, ולפיה... נמצא לנו איפא, כי פסק הדין משנת 1981 מחייב את מי שהיה צד לו, ואינו מחייב את מי שלא היה צד לו. השווה עוד פרשת שרייבר (1), בעמ' 151. המערער לא צורף לתביעה משנת 1981 - אף שהיה יורש של המנוח - ועל כן לא יקים אותו פסק דין מעשה בית דין כלפיו" (בעמ' 210). יש להוסיף, כי לגופו של ענין נדחה הערעור, שכן בית המשפט מצא כי המערער אינו זכאי לסעד ההצהרתי שנתבקש בדבר בטלות פסק הדין משנת 1981.

בע"א 2447/93 לא סבר בית המשפט כי קיימת סתירה בין הוראות סעיף 122(ב) לחוק הירושה לבין תקנה 27 לתקנות, וראה לקבוע כי מקום שלא צורפו כל היורשים כבעלי דין בתובענה, תחול תקנה 27 המאפשרת לבית המשפט לנהל את הדיון "ככל שהוא נוגע לבעלי הדין שלפניו למעשה". הקוגנטיות שיוחסה לסעיף 122(ב) הנ"ל בפסק הדין בע"א 526/89 רוככה על ידי החלת תקנה 27 לתקנות כפתרון דיוני מעשי מקום שהוראת סעיף 122(ב) לחוק הירושה נמצאה מופרת.

יוצא, איפא, כי אין מניעה בדין לתבוע מקצת מן היורשים, על אף שפסק הדין שיינתן לא יחייב אותם יורשים שלא צורפו.

5.ומכאן לענייננו. במקרה שבפני סברתי, על יסוד האמור לעיל, כי יש מקום לאפשר את המשך בירור הערעור, אשר עומד בפני סיום, ולצרף את היורש הידוע בשלב זה, מר יוסף מרגוליס, כמשיב בערעור, במקום המשיב הראשון שהלך לעולמו. יש להצטער על כך שבא כוח המשיבים לא קיים את החלטת כב' השופט אור מיום 2.11.97 ומסר פרטים אך אודות יורש אחד. אך מובן, כי צרוף יורשים נוספים כמשיבים בערעור יוכל להידון גם בהמשך על יסוד בקשה מתאימה.

המערער ידאג להמציא למשיב החדש, על פי הכתובת שנמסרה בהודעת עו"ד בכר מיום 18.11.97, את כל כתבי בי הדין הקיימים בתיק הערעור, לרבות הודעת הערעור וסיכומי הצדדים. המשיב שצורף יוכל להודיע לבית המשפט תוך שלושים יום מיום המצאת המסמכים לידיו, אם הוא מבקש להוסיף על טענות המשיבים כפי שהוגשו לבית המשפט במסגרת הסיכומים בכתב (ימי הפגרה בכלל זה).

הבקשה לשחרור מייצוג

6.אשר לבקשת עו"ד בכר לשחררו מייצוג המשיבה השניה, אני מחליטה לדחותה לנוכח השלב המתקדם בו מצוי בירור הערעור. יש לציין, כי המשיבה השניה לא הודיעה על כך שהחליפה את עורך דינה (תקנה 473 לתקנות), אלא המדובר בבקשה של עורך הדין להסתלק מייצוגה על יסוד בקשתם של מר יוסף מרגוליס הנ"ל והדיין אייזיק ברגר בעקבות פטירת המשיב הראשון. איני רואה לקשור בין מות המשיב הראשון לבין הפסקת ייצוג המשיבה השניה, ולכן הבקשה בענין זה נדחית.

הערעור ייקבע לדיון לשם השלמת הטיעון בו מייד לאחר הפגרה.