בג"ץ 4591/02 מרינה רדייב נ. מדינת ישראל

כנגד המבקשת הוגש כתב אישום, המייחס לה עבירות של נהיגה בקלות ראש, נסיעה בלתי זהירה לאחור, התנהגות הגורמת נזק, נהיגה ללא רשיון נהיגה ונהיגה ללא תעודת ביטוח. המבקשת - כך על-פי עובדות כתב האישום - נהגה ברכב ללא רשיון נהיגה וללא ביטוח, בקלות ראש וברשלנות, ונסיעתה לאחור באופן בלתי זהיר הביאה לפגיעה ברכב חונה. המבקשת מעולם לא הוציאה רשיון נהיגה. בית משפט השלום הרשיע את המבקשת, על-פי הודאתה, בעבירות המיוחסות לה. בית המשפט גזר על המבקשת מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים, פסילה וקנס בסך 1,000 ש"ח (שישולם בעשרה תשלומים).

ערעור שהגישה המבקשת, לבית המשפט המחוזי, על גזר הדין, התקבל באופן חלקי. בית המשפט - לאחר ששקל את מכלול נסיבות העניין, ובעיקר את הכנסתה הזעומה של המבקשת, המשמשת לפרנסתן של האם ובתה - העמיד את הקנס על סכום של 500 ש"ח (שישולם בעשרה תשלומים).

היום חוזרת המבקשת על הטענות בדבר מצבה הכלכלי הקשה ובדבר מחלתה, ומלינה על אופן התנהגותן של הערכאות הקודמות. דא עקא, שהערכאות דלמטה נהגו במבקשת במידת הרחמים ולפנים משורת הדין - בשים לב למעשים בהם הורשעה על-פי הודאתה.

יחד עם זאת, בהסכמת המדינה, ניתנת בזה למבקשת רשות ערעור, והערעור מתקבל במובן זה שהקנס יגבה כחוב אזרחי. כמו-כן, בהסכמת המדינה, יגבה התשלום הראשון החל מתאריך 1.7.2002, כך שהחוב שנצבר בגין הקנס שטרם שולם עד כה - לא יעמוד בעינו.

על-פי האמור לעיל, הערעור מתקבל.