בג"ץ 4591/04 מנשה מתוק נ. בית משפט השלום תל אביב יפו

השופטת ד' ביניש :

כנגד העותר הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בו יוחסו לעותר עבירות על פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961. בכתב האישום נטען כי העותר היה בעליהן של מספר חברות אשר דיווחי המס שהוגשו מטעמן היו כוזבים. יצוין כי חלק מהחברות, אשר נאשמות במשותף עם העותר, נכנסו להליכי פירוק והמשיב מספר 3 בעתירה זו הוא המפרק שמונה להן.

העותר ביקש מבית המשפט הדן בעניינו כי יורה למפרק להעביר לעיונו את כל החומר שאסף במהלך חקירתו בענין התמוטטות החברות. לטענת העותר חומר זה הינו בגדר "חומר חקירה" כהגדרתו בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 והוא רלוונטי ביותר להגנתו. ביום 5.2.04 דחה בית משפט השלום (השופט ד' רוזן ) את בקשת העותר לעיון בחומר המפרק. בית המשפט סבר כי החומר המבוקש אינו "חומר חקירה" כהגדרתו בחוק סדר הדין הפלילי וכי לעותר אין זכות לעיין בו. לאחר שנסתיימה פרשת התביעה פנה העותר לבית משפט השלום בבקשה חוזרת לעיין בחומר המפרק אך בקשתו נדחתה בשנית ונקבע מועד לתחילת פרשת ההגנה. בדיון ביום 11.5.04 החל העותר במסירת עדותו כעד הגנה מטעמו ונקבע כי עדותו תושלם ביום 17.5.04. ביום 16.5.04, יום אחד לפני מועד הדיון, הגיש העותר את עתירתו זו ובה ביקש כי ההליך הפלילי כנגדו יבוטל מחמת הפגמים שנפלו בו ולחלופין, כי תעוכב המשך פרשת ההגנה וכל חומר החקירה המצוי בידי המפרק ימסר לרשותו. העותר ביקש גם כי יינתן לו צו ביניים כנגד קיום הדיון למחרת. בהחלטתי מיום 16.5.04 דחיתי את בקשתו של העותר לצו ביניים והוריתי למשיבים להגיש את תגובותיהם לעתירה בתוך 21 יום.

כאמור, העותר טען כי בכך שנמנע ממנו עיון בחומר החקירה של המפרק, ובכך שהוא אולץ להציג את גרסתו ללא שהיה בפניו החומר האמור, נפגעה זכותו הבסיסית להליך הוגן ויש לבטל את ההליכים כנגדו. בקשתו החלופית של העותר היתה כי בית משפט זה יורה למפרק למסור לעותר את כל החומר שברשותו וכי בינתיים תעוכב המשך שמיעת פרשת ההגנה. טענתו של העותר היתה כי החומר שהעיון בו נמנע ממנו הינו חומר חקירה אשר על פי חוק סדר הדין הפלילי, לעותר זכות לעיין בו.

בתגובות שהוגשו מטעם המשיבים צוין כי בית משפט זה אינו נוהג להתערב, לא כל שכן לבטל, הליכים פליליים התלויים בפני בית משפט אחר. כמו כן, ציינו המשיבים, כי בית משפט זה אינו משמש ערכאת ערעור על החלטות ביניים הניתנות בהליך פלילי ועל כן אין העותר יכול לערער על החלטות בית משפט השלום בענין חומר המפרק על דרך של הגשת עתירה לבית משפט זה. עם זאת, המשיבים 3-5 הדגישו כי, למעשה, רוב רובו של חומר המפרק, שלטענתם אינו חומר חקירה, עמד לעיונו של העותר עוד מראשית המשפט וכי בדיון שהתקיים ביום 30.5.04 אף הובעה נכונות מצד המפרק להעביר לידי העותר כל חומר שיבקש. לטענת המשיבים, התעקשותו של העותר בענין חומר המפרק אינה נובעת מטעמים ענייניים אלא אך ורק מרצונו של העותר לעכב ככל האפשר את הבירור המשפטי בעניינו.

לאחר שהתקבלו תגובות המשיבים הוגשה בקשה מטעם העותר להגיב על הנטען בהן ובקשתו נענתה. מתגובתו של העותר עולה כי אכן ניתנה הסכמה עקרונית מצד המפרק להעביר לידי העותר את המסמכים המבוקשים אך נראה כי התעוררה מחלוקת חדשה בדבר עלות העתקת המסמכים.

לאחר שעיינו בעתירה, בתגובות שהוגשו לה ובתגובה מטעם העותר הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. הלכה היא כי "בית המשפט הגבוה לצדק לא יתערב בהליכים אזרחיים או פליליים לפני בתי המשפט הרגילים, אלא אם עולה טענה של היעדר סמכות, או אם מתגלית תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מינהלי טהור" (בג"צ 583/87 הלפרין נ' כבוד סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים , פ"ד מא(4) 683, 702). בענייננו, אין מתעוררות טענות כאמור וכל טענות העותר מופנות כנגד החלטות ביניים של בית המשפט הדן בעניינו, וזאת בניגוד לכלל כי ערעור על החלטות ביניים בהליך פלילי אפשרי רק במסגרת הערעור. למעלה מן הדרוש יצוין כי לא מצאנו את החלטתו של בית המשפט בדבר חומר החקירה בלתי סבירה ומכל מקום, העותר לא הניח תשתית עובדתית לטענתו בדבר הפגיעה שכביכול נגרמה לו מכך שלא ניתן לו לעיין בחומר המפרק. יצוין כי אם ביקש העותר לערער על החלטת בית המשפט לעניין היותו של חומר המפרק חומר חקירה, היה עליו לפעול במועד המתאים בהתאם להוראת סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי. נראה כי עתה, מכל מקום, לנוכח האמור בתגובת המשיבים 3-5, וכן לנוכח האמור בתגובה מטעם העותר התייתרה העתירה, שכן עתה פתוחה הדרך בפני העותר לקבל את כל המסמכים המבוקשים על ידו והמחלוקת בדבר עלות העתקת המסמכים תמצא את פתרונה בבית משפט השלום.

אשר על כן, העתירה נדחית.