בג"ץ 4599/00פריד עוואד נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר הוגש כתב אישום בבית משפט השלום, בגין עבירות אלימות ואיומים במסגרת המשפחה, ובמסגרתו החליט בית המשפט ביום 17.4.00 לעצור את העורר עד תום ההליכים. ביום 6.6.00 ביקש העורר עיון חוזר בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים, והציע לבית המשפט חלופת מעצר. הבקשה הסתמכה על שינוי ביחסים הפנים-משפחתיים, במסגרתו עזב את הבית המתלונן, אשר הינו בנו של העורר. העורר הציע חלופת מעצר, כולל ערבים שיבטיחו שהעורר יעמוד בתנאיה.

הדיון בבקשה לעיון חוזר נקבע על ידי בית המשפט ליום 5.7.00, כלומר במועד שהוא חודש ימים לאחר מועד הגשת הבקשה. בקשה מטעם העורר להקדמת הדיון נדחתה. הן ההחלטה על מועד הדיון והן ההחלטה הדוחה את הבקשה להקדמת הדיון לא היו מנומקות.

ערר שהוגש על החלטות בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי נדחה, אך בהחלטתו מיום 18.6.00 בקר בית המשפט המחוזי את ההחלטה לקבוע מועד כה מאוחר לדיון בבקשה לעיון חוזר. על ההחלטה לדחות את הערר הוגש ערר לבית משפט זה.

2.מסתבר, שבינתיים הוקדם הדיון בבקשה מיום 5.7.00 ליום 2.7.00. באת כוח העורר הסכימה כי במועד בו הופיעו בעלי הדין בפני (29.6.00) אין עוד כל טעם להתערב במועד שנקבע לדיון. דין הערר, איפוא, להידחות. עם זאת, מתבקשת הערה.

3.ההחלטה אם לעצור נאשם עד תום ההליכים או אם לשחררו בתנאים אותם קובע בית המשפט, עניינה הוא בשאלה אם לשלול או להמשיך לשלול את חירותו של אדם, אם לאו. בקשות בנושא זה ראוי להן שתדונה בהקדם, בסמוך להגשתן. זאת, ברוח האמור בסעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-, המצווה אותנו שלא לעצור נאשם עד תום ההליכים המשפטיים אלא אם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה".

לעיתים, כבר בעת הדיון בבקשה, ניתן לקבוע שקיימת חלופת מעצר. אך לעיתים, מתקיימת חלופה כזו רק כעבור זמן, בהתמלא תנאים מסויימים. רק בהתמלא תנאים אלה, יש מקום שבית המשפט יחליט על חלופת מעצר כשמוגשת בפניו בקשה לעיון חוזר בהחלטה בה החליט על מעצר הנאשם עד תום ההליכים. בכל מקרה, ראוי שבחינתה של אפשרות שחרור ממעצר עקב קיומה של חלופת מעצר תעשה ככל האפשר בהקדם. רק כך ניתן להבטיח שאם יש לשחרר נאשם מהמעצר, ייעשה הדבר ללא דיחוי מיותר. אכן, הדיון בבקשה לא יכול להעשות מידית. כך, מסיבות הקשורות במחוייבויות נוספות המוטלות על השופט הדן בעניין, ובשל הצורך לתאם מועד עם באי כוח בעלי הדין. אולם דחיה לתקופה של חודש ימים או אף למחציתה של תקופה כזו תחשב, בדרך כלל - בהעדר נסיבות מיוחדות שיצדיקו זאת - לדחיה שאינה סבירה ואינה ראויה. ככלל, יש לקבוע את מועד הדיון למועד כעבור מספר ימים, ככל האפשר מועט, מיום הגשת הבקשה. לפיכך, קביעת מועד שמיעת הבקשה בענייננו ראויה לביקורת. מה גם, שבית המשפט לא נימק כלל את הסיבה לקביעת מועד כה מאוחר.

4.כאמור, חזרה בה באת כוח העותר מבקשתה להתערב במועד שנקבע לדיון בבקשה לעיון חוזר, ועל כן נדחה הערר.

יש להמציא לבאי כוח בעלי הדין העתק החלטה זו.