בג"ץ 4610/04 אשר עמי-עד נ. אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין/מדינת ישראל/האוצר/

1.לפני בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת. עניינו של ההליך בשיעור אחוזי הנכות שנקבעו לעותר על-ידי הגופים המוסמכים מטעם המשיב. העתירה הוגשה ביום 16.5.04. ביום 15.3.06 הסכימו הצדדים כי העתירה תימחק בשל קבלת הסעד המבוקש וכך הוריתי (ביום 20.3.06). נותרה שאלת ההוצאות.

2.העותר טען לפני כי ההליך נמשך שלא לצורך, כי הועדה הרפואית שיתנה את החלטותיה מפעם לפעם וכי גם המשיבים ביקשו דחיות חוזרות ונשנות. המשיבים, בתגובתם מיום 26.4.06, השאירו את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

3.לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות הצדדים, באתי למסקנה כי אכן יש לקבל את הבקשה. אין חולק כי הסעד המבוקש נתקבל, הן באשר לשיעור הנכות והן באשר לצמיתותה. באין ראיה אחרת, העתירה היא שהביאה לדיון המחודש בעניינו של העותר ולשינוי ההחלטה. באין טענה מטעם המשיבים בנדון, ניתן גם להניח כי לא נפל פגם בפעולת העותר וכי מוצו ההליכים טרם הגשת העתירה. אשר לשיעור ההוצאות, הרי שיש לקחת בחשבון בנסיבות המקרה את העובדה כי העותר (שהוא עורך-דין) ייצג את עצמו; כי חלף זמן ניכר בין הגשת העתירה לבין קבלת הסעד וכי הוגשו מספר כתבי בית דין ובקשות דחייה ומתן הוראות בשל תוכן ההחלטות שנתקבלו על-ידי הועדה הרפואית. מנגד, העניין נפתר לבסוף בלא צורך בהכרעה שיפוטית לגופו של עניין, ויש ליתן לשיקול זה משקל ראוי. בשקלול כלל הנסיבות שלפני, יחובו המשיבים בהוצאות העותר בסך של 6,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.