בג"ץ 4613/00 אבא טובלי נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר :

המערער, שעה שנהג ברכבו בתאריך 4.7.98 בכביש מספר 70 בכיוון בין שלומי לכברי, סטה למסלול הנגדי כדי לעקוף מונית שנסעה לפניו. תוך כדי נסיעה זו חסם המערער את מסלול המכונית שנסעה ממולו, והתנגש באותה מכונית. כתוצאה מההתנגשות נגרם מותו של אחד מנוסעי הרכב שנסע ממול, ושמונה נוסעים - ארבעה ברכב שנסע למולו וארבעה נוסעים שנסעו ברכבו של המערער - נפצעו.

בשל מעשים אלה, נמצא המערער אשם בבית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירות הריגה, נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה במהירות בלתי-סבירה ועקיפה בדרך לא פנויה. נגזרו עליו 40 חודשי מאסר, מתוכם 20 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי, בצירוף פסילה לנהיגה במשך 12 שנה.

ערעורו בפנינו הופנה כלפי ההרשעה בהריגה, ולחלופין כלפי חומרת העונש.

בערעור כנגד ההרשעה טען סניגורו, כי לא הוכח יסוד הפזיזות הדרוש להרשעה בעבירה של הריגה, וזאת משום שהמונית, שאותה החל המערער לעקוף כאשר הדרך לפניו באותה עת, ככל שהוא ראה, הייתה פנויה, הגבירה את מהירות נסיעתה ואף סטתה שמאלה.

טענה זו אינה יכולה להתקבל.

אף אם נניח כי נהג המונית עשה ככל יכולתו כדי למנוע מהמערער לעקוף אותו וכי שדה הראייה הפתוח הצטמצם כך שהמערער לא יכול היה לראות מכונית מתקרבת ממול, עדיין באי-יכולתו למנוע התנגשות נהג המערער בפזיזות, כלומר, תוך שידע על האפשרות שאם אומנם מכונית תתקרב למולו לא יוכל למנוע את ההתנגשות שלו על תוצאותיה הקטלניות.

ההרשעה בהריגה היא איפוא כדין.

אף העונש שהוטל על המערער אינו חמור מדי לנוכח חומרתה של עבירת ההריגה, שכאמור, כלול בה יסוד נפשי של פזיזות, ולנוכח התוצאות הקשות של התאונה.

אשר-על-כן, נדחה הערעור כנגד ההרשעה וכנגד חומרת העונש.

המערער יתייצב לריצוי עונשו בתאריך 3.6.01 עד לשעה 12:00, במדור הפלילי בבית-המשפט המחוזי בחיפה. הערבויות שעל-פיהן עוכב ביצוע עונש המאסר יעמדו בעינן.