בג"ץ 4645/01 ולינוב אמה נ. שר הפנים

בגדרי העתירה שהגישה העותרת, שעלתה לישראל מבולגריה בשנת 1990, ניתן על-ידי בית-משפט זה בתאריך 13.6.01 צו ביניים שהורה למשיב להימנע מלפעול לביטול אזרחותה הישראלית של העותרת.

בתאריך 19.12.01 הגישה העותרת את הבקשה שבפניי למתן הוראה למשיב לפעול בהתאם לצו הביניים, ולהאריך את תוקף דרכונה הישראלי על-מנת שתוכל לבקר את בני-משפחתה השוהים בבולגריה. בתגובה לבקשה הודיעה המדינה, כי אזרחותה של העותרת בוטלה עוד בשנת 1998, ולפיכך העותרת, שמעמדה כיום הוא של תושבת קבע בלבד, רשאית לקבל אך תעודת מסע. המדינה הסבירה, כי בסירוב להאריך את תוקף דרכונה של העותרת אין משום הפרה של צו הביניים, שכידוע מטרתו להקפיא את מצב הדברים הקיים ולא להיטיב את מצב העותר.

בתגובה להודעה זו שבה העותרת וטענה בתוקף כי אזרחותה לא נשללה. על רקע זה הוריתי למדינה בתאריך 30.12.01 להמציא מסמכים לתמיכה בעמדתה, שלפיה אזרחותה של העותרת נשללה בטרם ניתן צו הביניים.

המדינה הודיעה, כי אינה מצליחה לעת הזו לאתר את תיק ביטול האזרחות של העותרת. עם זאת ציינה המדינה, כי עובדת ביטול אזרחותה של העותרת מתועדת ברישומים הממוחשבים של משרד הפנים, בתרשומות פנימיות של משרד הפנים, ובמכתב שנשלח לעותרת בחודש אוקטובר 2000 שבו נמסר לה כי מעמדה כעולה בוטל זה מכבר ועל-כן עליה להפקיד את דרכונה ואת תעודת-הזהות הישראלים שבידיה.

בנסיבות העניין, במסמכים שצירפה המדינה אין כדי להוכיח כי אזרחותה של העותרת נשללה על-פי הליך כדין - להבדילו מהליך טכני שאינו חוקי - באופן ששלילת האזרחות הפכה למעשה עשוי. משכך, יש לקבוע כי מכוח צו הביניים, המקפיא את מצב הדברים במועד הינתנו, על המדינה להתייחס לעותרת כמי שאזרחותה טרם נשללה.

אשר-על-כן, אני מורה למדינה להאריך את תוקף דרכונה של העותרת כמבוקש.