בג"ץ 466/04 עוצמה - פורום ארצי של משפחות נפגעי נפש (ע"ר) נ. ממשלת ישראל

1.לפני בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת. עניינו של ההליך בעתירה מטעם משפחותיהם של פגועי נפש ואחרים כנגד סגירת המרכז לבריאות הנפש על שם אברבנאל (להלן- בית החולים). ביום 15.1.04 ניתן צו ביניים בהליך. ביום 2.5.04 הודיעה המשיבה כי העתירה טרם הבשילה, ובעקבות הסדר דיוני הוגשה, ביום 1.5.05 הודעה משלימה, לפיה לא ייסגר בית החולים. העותרים הגיבו לתגובה זו, הסכימו למחיקת העתירה בכפוף לשמירת טענות לגבי נושאים פרטניים שלא נפתרו, וביקשו כי ייפסקו להם הוצאותיהם.

2.העותרים טענו כי לאור העובדה שהמשיבה חזרה בה מכוונתה בעניין, וקיבלה הלכה למעשה את העתירה, וזאת מבלי שנתקיים ולו דיון אחד, יש לפסוק להם את הוצאותיהם. המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי העתירה הוגשה טרם זמנה, בידיעת העותרים, כעולה מהעתירה עצמה. זאת מאחר והעתירה עצמה מתייחסת להתנגדות שר הבריאות לתוכנית, וכן לתכתובת בין מזכיר הממשלה לעותרים, ממנה עולה כי ההחלטה בעניין טרם נפלה. בנוסף, העותרים הגישו את העתירה כחודש לאחר ששלחו מכתב בו ביקשו לקבל מידע לגבי התנהלות המשא ומתן בין הגורמים המעורבים השונים, ומבלי שהמתינו לקבלת תשובה. זאת הגם שהדין מאפשר למשיבה תקופה של 45 יום לתגובה. משכך, העותרים לא מיצו את ההליכים, ומכל מקום, עד לאותו שלב טרם הסתיים שלב המשא ומתן, ולפיכך גם עם חלוף 45 הימים וקבלת התשובה היה על העותרים להמתין ולא לעתור. בנוסף, העותרים מודים בעתירתם כי קליטת חולים חדשים לא נפסקה, ואף מטעם זה נראה כי העתירה הוגשה טרם זמנה, והתייתרותה לא נבעה מהיעתרות לה, אלא מהשלמת הדיונים הפנימיים בעניין. המשיבה טוענת שאך לפנים משורת הדין נמנעת היא מלבקש את הוצאותיה שלה מהעותרים, ומכל מקום שאין מקום לבקשה.

3.לאחר בחינת הבקשה והתגובה לה, נחה דעתי כי דינה להידחות. העתירה עצמה אכן מלמדת כי בעת הגשת העתירה הסוגיה טרם הוכרעה סופית, וכי בשלב בו הוגשה לא הייתה בה עילה קונקרטית, שכן בית החולים הוסיף להתקיים ולהתנהל. כן מקובלת עליי הטענה כי לא מוצו ההליכים טרם הגשת העתירה, שעה שאף לעותרת היה ידוע כי העניין טרם הוכרע מעשית באופן סופי והוא מצוי בדיונים בממשלה וכל זאת שעה שבית החולים ממשיך לפעול כמקובל. ודוק: ער אני לכך כי החלטה בעניין הסגירה של בית החולים כבר נתקבלה ואף מן התכתובת עם ב"כ המשיבה ניתן היה להבין כי השאלה שנותרה הינה יישום החלטת הסגירה. עם זאת, וכאמור בתגובת המשיבה לבקשה שלפני, היה בידי העותרים יסוד מספיק להמתין לבירור ממצה של העניין טרם הגשת העתירה, מה גם שבפועל לא נסגר בית החולים. בנסיבות אלו, לא שוכנעתי כי העותרים עמדו בנטל המוטל עליהם להראות כי היה צידוק בהגשת העתירה ובקבלת הסעד דווקא בגין הגשתה והתוצאה היא, אפוא, כי דין הבקשה לחיוב המשיבה בהוצאות, להידחות.