בג"ץ 4680/15 נדב פחימה נ. שר הביטחון

השופט י' דנציגר:

1.לפנינו עתירה מיום 6.7.2015 של שמונה עותרים המתגוררים ביישובים עפרה, מעלה לבונה ושילה ושל תנועת רגבים, למתן צו על תנאי שיורה למשיבים 5-1 להתייצב וליתן טעם מדוע אינם נוקטים בפעולות הנדרשות לשם הפסקת פעילותה הבלתי חוקית של המחצבה הממוקמת מדרום ליישוב עפרה, להפסקת הרחבתה וסלילתה של הדרך למחצבה, למנוע את חיבור הדרך לכביש 60, להרוס כל בינוי ו/או עבודה שנעשו בניגוד לדין, לשיקום הדרך והמרחב בו פועלת המחצבה ולנקוט הליכים פליליים נגד האחראים לביצוע החציבה, סלילת הדרך והרחבתה.

בדיון לפנינו וכן בהודעת העותרים מיום 13.9.2016 נטען כי הדרך שאותה סלל המשיב 6 מחוץ לתוואי המטרוקה הקיימת נסלל על אדמות פרטיות יהודיות ופלסטיניות.

2.המשיב 6, בעליה של המחצבה, טוען כי רכש את השטח בן כ-700 הדונמים עליו ממוקמת המחצבה - שהיה באותה עת מצוי בשטח C - תמורת מליוני שקלים, עוד בשנת 1999, בעידוד המנהל האזרחי ותוך הבטחה שלטונית מפורשת לאשר חיבור בין המחצבה לבין כביש 60. בחודש ספטמבר 1999 אישרה מועצת התכנון העליונה - ועדת המשנה לכרייה וחציבה את התוכנית שהוגשה להסדרת המחצבה והורה על הפקדתה. ואולם, בעקבות השינויים המדיניים של שנת 2000 הועברו שטחי המחצבה לשטח B , המצוי בשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית, כשנותר שטח קטן יחסית, בן 70 דונמים, בתחומי שטח C . עוד נטען כי המשיב 6 נמצא בעיצומו של הליך לקבלת היתר בהתייחס לשטח שמצוי בשטחי C . באשר לדרך הגישה למחצבה; בתגובת המשיב 6 נטען כי חיבור הדרך אל כביש 60 מצוי בשלבי הסדרה והוא מוגבל עד להסדרתו. ולבסוף, בהודעה מעדכנת של המשיב 6 מיום 16.8.2016 וכן בדיון לפנינו, נטען כי ביום 26.7.2016 ניתן למשיב 6 היתר בנייה – היתר שצורף לעיוננו – להקמת הצומת שיחבר את הדרך המובילה למחצבה עם כביש 60.

3.המשיבים 5-1 טוענים כי השימוש שעושה המשיב 6 במקרקעין המצויים בשטח B , הנתונים למרותה של הרשות הפלסטינית, הינו מכוח רישיון להפעלת המחצבה שהוענק לו על ידי הרשות, רישיון שמתחדש מעת לעת. אושר כי המשיב 6 מבקש לקדם את תכנית 52/38 כדי להקים מתקנים הנדסיים בשטחי C שישרתו את המחצבה. צויין כי הישובים עפרה, מעלה לבונה ושילה אינם בשטח ההשפעה של המחצבה.

באשר לדרך הגישה למחצבה; נטען כי רוב רובה של דרך העפר מצוי על תוואי מטרוקה (שהינה דרך ציבורית העוברת בדרך מוסדרת בהיבט הקרקעי בין חלקות רשומות, והמיועדת לגישת בעלי החלקות לאדמותיהם). כן נטען כי חיבור הדרך אל כביש 60 מצוי בשלבי הסדרה במנהל האזרחי, וכי חיבור זה מוגבל עד להסדרתו.

בדיון לפנינו ביקש בא כוח המשיבים 5-1 להבהיר כי מדובר ב"עתירת אכיפה מתגלגלת", כשחלק מן הטענות שאותן מעלים העותרים לא בא זכרן בכתב העתירה וחלקן הועלה זה לא מכבר, ובפרט בהודעת עדכון שאותה הגישו העותרים רק ביום 13.9.2016. כן נטען כי צווי הפסקת עבודה הוצאו על ידי המשיבים בגין כל סטייה וחריגה מצד המשיב 6 המהוות עבודות התארגנות וחציבה שטרם אושרו (לרבות בשל: (1) סטייה מתוואי המטרוקה (2) הקמת גדר ושער (3) סלילת דרך צדדית (4) פעילות חציבה), וכי הוא התחייב לפעול על מנת לתקן את הסטיות והחריגות דנן שאותן טרם הסדיר, בתוך פרק זמן של 120 ימים ממועד הדיון לפנינו.

המשיבים 5-1 טוענים כי דין העתירה להידחות בהעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה. לטענתם הם פעלו ופועלים באופן סביר ואף למעלה מכך בכל הקשור להסדרת פעילות המחצבה, המתקנים הנלווים לה והדרך, וכן בכל הנוגע לאכיפת החוק.

4.בתגובה ביקש בא כוח העותרים להותיר את העתירה תלויה ועומדת למשך 120 ימים על מנת שיתאפשר למשיבים 5-1 לאשר כי אכן המשיב 6 עמד בהתחייבויותיו במלואן.

5.מתגובתם המקדמית של המשיבים 5-1 לעתירה, שהוגשה ביום 2.12.2015, מתגובתם הנוספת מיום 18.2.2016 ומטיעוני בא כוחם בדיון לפנינו עולה כי המשיבים 5-1 הפעילו את הסמכויות המסורות להם בעניינים נשוא העתירה דנן באופן סביר, וכי הם ממלאים כהלכה את החובות המוטלות עליהם כרשויות אכיפה. התרשמותנו היא כי המשיבים 5-1 פעלו ופועלים כהלכה להסדרת פעולות המחצבה שבשטחי C והדרך המובילה ממנה לעבר כביש 60. משכך, איננו רואים מקום לקבל את העתירה, אף מבלי שנסתמך על ההלכה לפיה בית משפט זה לא יתערב על נקלה בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת באשר לסדרי העדיפות שהיא קובעת לעצמה באכיפת החוק.

באשר לדרישת העותרים לנקיטת הליכים פליליים כנגד האחראים לביצוע עבודות חציבה וסלילה שלא כדין; יש לדחות דרישה זו, שכן העותרים לא מיצו את ההליכים העומדים לרשותם ולא הגישו תלונה בנדון.

6.למותר לציין, כי במידה והמשיב 6 לא יעמוד בהתחייבויותיו לתקן את הסטיות והחריגות הנ"ל בתוך 120 ימים ממועד הדיון לפנינו, פתוחה הדרך לפני העותרים לנקוט בצעדים על פי דין שייראו להם לנכון.

7.העתירה נדחית איפוא. העותרים ישאו בהוצאות המשיבים 5-1 בסך 10,000 ש"ח ובהוצאות המשיב 6 בסך 10,000 ש"ח.