בג"ץ 4702/02 מדינת ישראל נ. אברהם אל נתן

השופט א' א' לוי:

1.בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' אמינוף), הרשיע את המערער בביצוען של מספר עבירות: החזקת נשק ונשיאתו שלא כדין, והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו. על פי העובדות בהן הודה, נהג המערער בתאריך 26.8.01 ברכב בו היה מונח אקדח מסוג יריחו וכן מחסנית עם כדורים. באזור חצור הוא עוכב על ידי שוטרים אשר הורו לו לנסוע לתחנת ראש-פינה, ואחד מהם אף נלווה אליו. במהלך הנסיעה ניסה המערער לסטות לכיוון אחר, וכאשר ניסה השוטר להזעיק עזרה, מנע זאת המערער ממנו, עד שלבסוף נאלץ השוטר לדומם את מנוע הרכב.

2.כאמור, הודה המערער בעבירות שיוחסו לו, ולאחר הרשעתו נעתר בית משפט קמא לבקשת סניגורו, והורה על הגשתו של תסקיר מבחן. מהתסקיר ומגיליון הרישום הפלילי עולה, כי לחובת המערער נרשמו במהלך שנות ה-70 ובעיקר בשנות ה-80, הרשעות לא מעטות, והוא אף טעם את טעמו של מאסר ממושך אשר נגזר לו בגין עבירות שונות שביצע, וביניהן עבירה מן הסוג בה חטא הפעם – החזקת נשק שלא כדין. המערער שוחרר ממאסרו בשנת 1987, ומאז עשה ניסיונות לשקם את חייו, ניסיונות שהוכתרו בהצלחה. אך בשנים האחרונות חל שינוי לרעה במצבו, לאחר שעסק אותו ניהל נקלע להפסדים כספיים, ובעקבות כך התערערו גם יחסיו עם אשתו. להתדרדרות במצבו היה פן חמור נוסף, וכוונתי לכך שהמערער חזר להשתמש בסמים קשים, ואף החל להתרועע עם גורמים פליליים. חרף זאת, ולאור המאמצים שהשקיע המערער בעבר לשיקום חייו, המליץ שרות המבחן להימנע מגזירתו של מאסר אותו יהיה חייב המערער לרצות במתקן כליאה. את ההמלצה הזו אימץ בית משפט קמא, והוא גזר למערער 6 חודשי מאסר בהם ישא בעבודות שירות, וכן 36 חודשי מאסר על-תנאי, וקנס בסך 2,000 ₪.

על גזר הדין מערערת המדינה אשר סבורה כי העונש נוטה לקולא, ואין בו ביטוי הולם לחומרתן של העבירות, ובעיקר אלו העוסקות בהחזקת נשק ונשיאתו. המדינה הוסיפה והפנתה אותנו לעברו הפלילי של המערער, ובעיקר לעובדה שבפיו של המערער לא היה הסבר מניח את הדעת להמצאות הנשק ברכבו.

3.לקראת הדיון בערעור זה הוגש לנו תסקיר משלים של שירות המבחן, ממנו עלה כי המערער דיווח על צריכה נמשכת של סם מסוכן מסוג קנאבוס, ולנוכח ספקות שעלו ביחס ליכולתו של המערער להשתלב בהליך טיפולי, נמנע שירות המבחן מהמלצה ברוח זו. עם זאת, הציעה קצינת המבחן בישיבה שהתקיימה בתאריך כ"ה באלול תשס"ב (2.9.02), לדחות את הדיון למספר חודשים, כדי לשוב ולבחון את האופציה הטיפולית, ולהצעה זו נעתרנו.

מתסקיר נוסף שהוגש לבית המשפט בסוף חודש חשוון תשס"ב (אוקטובר 2002) התברר, כי שירות המבחן התרשם שהמוטיבציה להיגמל מסם אותה הביע המערער היתה מילולית בלבד, ולמעשה מטרתה היתה אחת - להסתייע בשירות המבחן כגורם אשר עשוי לסייע לו בהליך המשפטי בו הוא נתון. עקב כך נמנע שירות המבחן, פעם נוספת, מהמלצה טיפולית.

חרף עמדתו האמורה של שירות המבחן, לא מיהרנו להכריע בעניינו של המערער, הואיל וביקשנו לדעת אם הממונה על עבודות השירות דבק בעמדה אותה הביע בעבר בדבר התאמתו של המערער לשאת בעונש המאסר בעבודות מסוג זה. בחוות דעת שהוגשה לנו בחודש דצמבר 2002, חזר הממונה והודיע כי מצא את המערער מתאים לעבודות שירות, ואף קבע את המקום בו הוא ישא בעונש - בית אבות בצפת. בעקבות המלצה זו ביקשה באת-כוח המדינה לוודא כי הממונה היה ער לחשש שהמערער מוסיף להשתמש בסמים, ומשהפנינו אליו את העניין פעם נוספת, הוא שינה את טעמו, הואיל ובבדיקה של דגימת שתן שנערכה על פי בקשתו, נמצא כי המערער ממשיך להשתמש בסם.

4.הארכנו בתיאור העובדות וההליכים בערעור זה, כדי להדגיש את הלבטים שליוו אותנו בטרם הכרעה, ואשר מקורם היה בעובדה שהמערער הצליח לנתק את עצמו מחיי פשע במשך שנים רבות, ועל כן אפשר ששליחתו בשלב זה למאסר, עלולה לסכל כליל את אפשרות שיקומו בעתיד. אך מה נעשה וכל הניסיונות שנעשו על ידינו כדי למצוא דרך שתאפשר למערער לשאת בעונשו שלא במתקן כליאה, לא צלחו, הואיל וככל הנראה התמכרותו של המערער לסם היא קשה, ואין בו כוחות הנפש והרצון להיגמל מהתמכרות זו.

באשר לערעור המדינה - מקובלת עלינו ההשקפה שהעונש אשר נגזר בבית המשפט המחוזי אינו נותן מענה הולם לחומרתן של עבירות בנשק, במיוחד בימים טרופים אלה. נשק המוחזק ללא רישיון, מוצא את דרכו לידיים עוינות או עברייניות, ומכאן ועד לפגיעה בחפים מפשע, הדרך קצרה. על רקע זה חזר בית משפט זה והנחה את הערכאות השונות להחמיר בעונשם של עבריינים בתחום זה, והדברים נכונים שבעתיים כלפי מי שכבר ביצע עבירות בנשק בעבר, וכזהו המערער. עם זאת לא נמצה את הדין עם המערער, ראשית, הואיל ואין זו דרכה של ערכאת הערעור לעשות זאת, ושנית, כדי להותיר למערער פתח לשיקום, ובלבד שיחליט לעשות בו שימוש.

לסיכום, אני מקבלים את ערעור המדינה, ואת עונש המאסר בו ישא המערער אנו מעמידים על 15 חודשים. המאסר על-תנאי והקנס שנגזרו בבית המשפט המחוזי - יישארו על כנם.

ש ו פ ט

השופט י' טירקל:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט א' פרוקצ'יה:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' א' לוי.