בג"ץ 4708/21 מרים חג'אזי נ. בית הדין הארצי לעבודה

השופט ג' קרא:

העתירה היא לביטול החלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה ( השופט מ' שפיצר ) מיום 15.6.2021 ומיום 21.6.2021 בבר"ע 11030-06-21 (להלן: ההחלטות ), אשר דחו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה ( הנשיא א' קוגן ) בתיק גז"ז 28483-03-20 שניתן ביום 27.4.2021 ואשר קיבל בחלקו את ערעור העותרת על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (להלן:

הוועדה ) מיום 18.12.2019 לפי חוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994 (להלן: החוק ).

1.

העותרת, אשר נפגעה מטיפול בהקרנות נגד גזזת, ביקשה לקבל הכרה בהחמרת מצבה הרפואי. העותרת מלינה על כך שהוועדה, ובהמשך בית הדין האזורי ובית הדין הארצי, לא התייחסו לבקשתה להכיר בצלקות שנותרו בצווארה בעקבות ניתוח שעברה להסרת גידול שלטענתה נגרם לה בגין הטיפולים בגזזת. ערעור שהגישה העותרת לבית הדין האזורי לעבודה נדחה. בקשת רשות ערעור שהגישה לבית הדין הארצי לעבודה נדחתה אף היא ובהחלטתו מיום 21.6.2021 שניתנה בעקבות בקשת העותרת לעיון חוזר, כתב בית הדין הארצי את הדברים הבאים:

"למעלה מן הצורך, אוסיף שהוועדה קבעה שספק אם השאת עצמה מקורה בטיפול גזזת, ומכל מקום באשר לצלקת, קבעה כי '...איננה קשורה לטיפול במחלה השאתית שכן היא הייתה לצורך כריתת הספק וחלק הבלוטה שהוסר לא היה בו כל גידול'. מדובר בקביעה רפואית מובהקת שלא היה מקום להתערב בה...".

2.

לטענת העותרת, יש להורות על ביטול ההחלטות מאחר שהערכאות השיפוטיות לא דנו בסעד המרכזי שהיא ביקשה: להורות לוועדה להכיר בצלקות הצוואר שנגרמו לה כתוצאה מניתוח שעברה בשנת 1985.

3.

דין העתירה להידחות על הסף. הלכה פסוקה היא כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על בתי הדין לעבודה. התערבות בפסיקתו של בית הדין הארצי תיעשה במקרים חריגים ובהתקיים שני תנאים מצטברים: אם נפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין שעליו נסבה העתירה, וכאשר בנסיבות העניין הצדק מחייב התערבות. התנאי של "טעות מהותית" מכוון גם למידת השפעתה וחשיבותה של ההכרעה מבחינה ציבורית

(ראו, למשל: בג"ץ 3190/20 אביטל נ' בית הדין הארצי לעבודה , פסקה 11 וההפניות שם (24.5.2020); בג"ץ 7228/19

מדינת ישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים , פסקה 15 וההפניות שם (23.4.2020); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי

כרך ד – משפט מינהלי דיוני

89-8 5 (2017)) . אמות מידה אלה אינן מתקיימות בענייננו. טענת העותרת – שהיא בעלת אופי ערעורי גרידא – אינה מגלה טעות משפטית, לא כל שכן מהותית, שנפלה בהחלטותיו של בית הדין הארצי. עניינה של העותרת גם איננו נמנה בגדרי המקרים החריגים המצדיקים התערבותנו. עיון בנספחים שצורפו לעתירה מעלה כי מדובר בקביעה רפואית מובהקת, לפיה הצלקות אינן קשורות לטיפול "במחלה השאתית". השאלה שהעותרת מעלה היא שאלה רפואית שתחומה לנסיבות העניין ועניינה קביעות רפואיות פרטניות של הוועדה ואשר נבחנו על ידי בתי הדין לעבודה (ראו, למשל: בג"ץ 7311/18 מושקין נ' בית הדין הארצי (15.11.2018); בג"ץ 4158/21 דהרי נ' המוסד לביטוח לאומי (14.6.2021)).

העתירה נדחית אפוא על הסף. אין צו להוצאות.