פרטי ההליך
בית המשפט העליון
דנ"פ
4719/97
בפני:
כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
המערער
:
עודד
לביא
נגד
המשיב
:
מדינת
ישראל
עתירה
לדיון נוסף בפסק דינו של
בית
המשפט העליון בע"פ 2721/97
מיום
24.7.97 שניתן על ידי כבוד
הנשיא
א. ברק, השופטים: א. מצא,
י.
זמיר
בשם
העותר: עו"ד אשר חן
החלטה
1.המבקש הורשע במעשה עבירה של גרימת חבלה חמורה ובית המשפט המחוזי בתל אביב יפו השית עליו ששה חדשי מאסר, שירוצו בעבודות שירות, ומאסר על תנאי. ערעורה של המדינה על הכרעת הדין נתקבל, והוא הורשע גם בתקיפה; ערעורה של המדינה על גזר הדין נתקבל אף הוא ונגזרה על המבקש שנת מאסר לריצוי בפועל. המאסר על תנאי נותר על כנו. המבקש הגיש בקשה לדיון נוסף על פסק הדין והנשיא העביר בקשה זו לטיפולי.
2.ארבע הן הטענות שמעלה המבקש בבקשתו: ראשית, כי לא היה מקום להתערבותו של בית המשפט העליון בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי לענין חומרת העונש; שנית, שבית המשפט המחוזי סטה באופן משמעותי ממדיניות הענישה המקובלת, בכך שהחמיר עם המבקש יותר מהמקובל בבתי המשפט המחוזיים בעבירות קלות לאין ערוך מעבירותיו של המבקש; שלישית, שבית המשפט העליון התערב שלא כהלכה בממצאים עובדתיים שנקבעו בבית המשפט המחוזי לענין הערכת התנהגותו של המבקש, ורביעית שבית המשפט העליון היה חייב לשקול את "מעצר הבית" בו היה המבקש נתון כדין מעצר ממש והוא - לאור הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
3.אני סבור שאף אחת מן הטענות שהמבקש העלה אינה מצדיקה דיון נוסף. ככל שהדבר נוגע לטענה הראשונה - השאלה אם להחמיר בעונשו של נאשם אם לאו תלויה בנסיבות הענין, ובמקרה דנן ציין בית המשפט העליון שאין הוא כערכאת ערעור ממצה את הדין עם המבקש; ככל שהדבר נוגע לטענה השניה ציין בית המשפט העליון שמדובר ב"התנהגותו הבריונית של (המבקש)" שלעניינה לא נתן בית המשפט המחוזי את דעתו "לחומרתו המופלגת של מעשה החבלה החמורה שגרם למתלונן הראשון"; גם בטענה השלישית אין ממש הואיל והערכה שונה של העובדות בערכאת הערעור מן העובדות, שפי שנקבעו בערכאה הראשונה היא חלק מכוחו של בית המשפט שלערעור, בהתחשב בנסיבות המיוחדות של כל מקרה. אין בסיס גם לטענה הרביעית מקום שבו הביא בית המשפט בחשבון לענין חומרת העונש את "מעצר הבית"שבו שהה המבקש ואיני סבור שחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הביא לשינוי בסוגיה האמורה.
4.לדידי כל טענותיו של המבקש הן טענות ממין הטענות המועלות חדשות לבקרים בערכאת ערעור ואין בפסק דין של בית המשפט העליון משום קביעת הלכה ולא כל שכן הלכה "שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה" ראויה היא לדיון נוסף.
משום כך דוחה אני את הבקשה ללא צורך לבקש עליה תשובה.
המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 7.8.97, כפי שנקבע.
ניתן היום כט בתמוז תשנ"ז (3.8.97).
המשנה לנשיא
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97047190.
B02