בג"ץ 4775/02 מאיה ניקולובה נ. שר הפנים

העותרת, אזרחית בולגריה, הגיעה לישראל בשנת 1996 כעובדת זרה. באותה תקופה החלה עבודתה כמטפלת במר יצחק אנג'ל (להלן – המנוח ), שהיה חולה במחלה קשה. ביום 16.3.00 נישאה העותרת למנוח בנישואין אזרחיים בקפריסין. לאחר נישואיה פנתה העותרת בבקשה לקבל מעמד בישראל על-פי סעיף 7 לחוק האזרחות מכוח הנישואין. המשיב נהג בעותרת כמקובל בנסיבות של נישואין בין אזרחית או אזרח זר לאזרח ישראלי, והעניק לה אשרת שהייה וישיבה זמנית מסוג א/5 על-פי חוק הכניסה לישראל, על מנת שתשתלב בהסדר המדורג לבחינת קבלת האזרחות הישראלית. על-פי הסדר זה שהנהיג המשיב, הסדר שעמד במבחני הביקורת של פסיקתנו, מוארך רשיון הישיבה של הזר או הזרה כל שנה במשך ארבע שנים כדי לעמוד על המשך קיומו של קשר הנישואין עליו מבוססת בקשת ההתאזרחות. למרבה הצער ארבעה חודשים בלבד לאחר תחילת ההליך המדורג נפטר בעלה של העותרת, ולפיכך הודיע המשיב לעותרת ביום 25.5.02 כי אינה עומדת עוד במבחנים להארכת אשרת הארעי שניתנה ועל כן לא תוארך לה עוד האשרה.

כנגד החלטה זו מופנית העתירה שלפנינו. בא-כוחה של העותרת ביקש לשכנענו כי עם נישואיה יצרה העותרת זיקה משל עצמה לישראל, ומטעם זה זכאית היא לקבל את האזרחות הישראלית. לטענתו ניתן ללמוד על רצינות הקשר מן העובדה שהמנוח ציווה לעותרת כחמישית מעזבונו, וניתן צו לקיום הצוואה. כמו כן, יצרה העותרת קשרים אישיים עם בני משפחת המנוח והיא מתגוררת כיום עם בתו הבגירה באותה דירה. העותרת נקלטה בארץ, ויש לה אף מקום עבודה. מוכנים אנו להניח כי העותרת אכן חשה כיום זיקה לישראל, ומבקשת היא להמשיך ולהישאר בה כאזרחית, אולם אין די במבחן הסובייקטיבי הכרוך ברגשותיה ובתנאי חייה של העותרת כדי לקבוע שזכאית היא לקבל מעמד של אזרחית. ההסדר המדורג כולו נועד לבחון אם הקים אדם בישראל תא משפחתי עם בן זוגו והאזרחות הניתנת לבן זוג על-פי סעיף 7 נועדה לאפשר לבני התא המשפחתי הבסיסי לחיות בצוותא כמשפחה מבלי שיצטרכו לעמוד מול הדילמה של פירוק הנישואין או עזיבת הארץ. על כן טוענת המדינה כי תנאי לאישור בקשה להתאזרחות מכוח נישואין הוא הנחת תשתית ראייתית לקיומו של מרכז חיים בישראל מזה, וקשר נישואין תקף וכן מזה. המעבר בין שלב לשלב בהליך המדורג כפי שנקבע מותנה בהמשך קיום העילה למתן ההקלה להתאזרחות הלא היא קיום תא משפחתי משותף בישראל. משפקע קשר הנישואין פקעה אף העילה להכרה בזכות להתאזרח בישראל. יצוין עוד כי בעניינה של העותרת הופסקה תקופת המבחן מספר חודשים לאחר שבני הזוג נישאו; מאז חלפה למעלה משנה ולעותרת ניתן זמן כדי להשלים את סידוריה בטרם תיאלץ לעזוב את הארץ. בנסיבות אלה לא ראינו מקום להיעתר לעתירה. העותרת תוכל להישאר בישראל עד ליום 1.3.03 כדי להשלים את היערכותה ליציאה מהארץ.

העתירה נדחית.