פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
478/07
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' רובינשטין
כבוד השופטת
ד' ברלינר
העותרים:
1. טלי לנדסמן
2. צבי לנדסמן
3. ח"כ גלעד ארדן
נ ג ד
המשיבה:
פרקליטת מחוז חיפה
בקשה למתן צו-על-תנאי
בשם העותרים:
עו"ד מלך אליהו
בשם המשיבה:
עו"ד סומפולינסקי אביטל
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
1.
ביום 7.11.03 אירעה בעיר נשר תאונת דרכים קטלנית, שבה מצא למרבה הצער את מותו רב"ט ניר לנדסמן ז"ל. במהלך שלוש השנים שחלפו מאז התאונה, ביקשו העותרים 1 ו-2, הוריו של המנוח, שהמשיבה תגבש החלטה באשר לשאלה את מי יש להעמיד לדין באשמה של גרימת התאונה. לאחר שכל פניותיהם לא נענו, עתרו הם לבית-משפט זה. בעתירתם נתבקשנו להורות למשיבה לנמק מדוע למרות פרק הזמן שחלף, עדיין לא גיבשה את החלטתה, וכי תגבש החלטה כאמור ותגיש כתבי אישום כנגד האחראים לתאונה.
2.
המשיבה, בתשובתה המקדמית, הודיעה כי ביום 7.2.07 הוחלט כי התיק נושא העתירה ייסגר מחמת חוסר ראיות. זאת, מאחר ועל-פי מכלול הראיות שנבחנו, לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי מי היה הנהג אשר סטה מנתיבו וגרם לתאונה. עוד הוחלט, כי הראיות שנאספו אינן מאפשרות גם ביסוס אשמה של מי מהאחראים על התשתית ההנדסית במקום בו אירעה התאונה. המשיבה הדגישה כי ההחלטה האמורה נעשתה לאחר בחינה ארוכה ומורכבת, ובלא קשר להגשת העתירה.
3.
העותרים התבקשו, אפוא, להודיענו אם עומדים הם על עתירתם. בהודעתם מיום 8.3.07 הסכימו הם כי חלק מהסעדים שנתבקשו התיתרו מחמת קיומו של סעד חלופי והוא הגשת ערר על החלטת המשיבה לפי סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. עם זאת, ביקשו כי העתירה תעמוד על כנה בכל הקשור לסעד הראשון - בירור הגורמים לעיכוב בקבלת ההחלטה. העותרים טוענים כי התנהלות המשיבה בחקירת התאונה הייתה בלתי סבירה ובלתי מתקבלת על הדעת, ככל שהדבר נוגע להתמשכות החקירה במשך תקופה של למעלה מ-3 שנים.
4.
כאבם של הורים אשר שכלו את ילדם הינו כאב כבד מנשוא. המשיבה, בשיהוי הניכר שחל בקבלת החלטתה, לא הקלה על כאבם, וזאת בלשון המעטה. תקופה של ארבעים חודשים נדרשו לה למשיבה כדי לגבש החלטה בדבר נסיבות התאונה אשר גבתה מחיר כה כבד מהעותרים. ארבעים חודשים הם זמן ארוך, ועל-פניו מדובר בזמן ארוך מדי. ראוי היה כי המשיבה תנהג אחרת.
חרף האמור, לא נוכל להושיט לעותרים את הסעד המבוקש. משנתקבלה ההחלטה בסוגיית ההעמדה לדין, ומשאף העותרים מסכימים כי הערעור על החלטה זו אינו ממין העתירה לבית-משפט זה, שוב לא נותר כל סעד אופרטיבי אותו ניתן להעניק. בנסיבות אלו, אין מנוס מדחייתה של העתירה, אך נדגיש כי לעותרים עומדת זכותם לשוב ולעתור לבית-המשפט הגבוה לצדק בעתיד, ככל שתהיה בידם עילה לכך.
העתירה נדחית.
ניתן היום, ב' בניסן התשס"ז (21.03.07).
ש ו פ ט
ש ו פ
ט
ש ו פ
ט ת