בג"ץ 4793/07 אחלאס חסן שתייה נ. שר הפנים

השופט י' אלון :

1.

העותרת, תושבת ישראל, נשואה לעותר 2, תושב הרשות הפלסטינית.

ביום 6.5.98 הגישה העותרת בקשה לאיחוד משפחות. ביום 26.4.99 אושרה הבקשה. בעקבות כך הונפקו לעותר בתחילה "היתרי מת"ק" לשהיה בישראל, ובהמשך אף ניתנה לו אשרת שהיה זמנית מסוג א/5 שתוקפה היה עד אוקטובר 2004. בשלב מאוחר יותר, בעקבות בדיקות מעדכנות של גורמי ביטחון, החליטו המשיבים לדחות את בקשת איחוד המשפחות. ההודעה על כך נשלחה לעותרים ביום 27.4.05 (על פי הנטען בעתירה, נתקבלה ההודעה האמורה על ידם ב-27.5.05).

בעתירה זו שהוגשה על ידי העותרים ביום 31.5.07, עותרים הם כי נורה למשיבים "לחדש אישור ישיבה ותעודת זהות שהיו ברשות העותר מס' 2 עד תאריך אוקטובר 2004".

2.

לאחר עיון בעתירה על נספחיה, ובתגובת המשיבים, החלטנו לדחותה על הסף מחמת השיהוי הרב שבו הוגשה. העותרים פנו בעתירה זו שנתיים תמימות לאחר שקיבלו את החלטת המשיבים עליה הם משיגים, ולא מצאנו בעתירה נימוק או טעם לשיהוי כה ממושך.

גם בהיבט הבירור לגופו – שנתיים לאחר החלטת הרשות – לא ניתן לצפות לעריכת ביקורת שיפוטית עניינית בדבר מצב הדברים והנתונים שעמדו ביסוד עמדת הגורמים הבטחוניים והחלטת המשיבים מחודש אפריל 2005 (ראו בג"ץ 2283/04 זיוד נ' שר הפנים (טרם פורסם, 9.3.04)).

3.

רשמנו בפנינו הנאמר בתגובת המשיבים, ולפיה בנסיבות השיהוי הממושך "עומדת בפני העותרים האפשרות להגיש בקשה חדשה לאיחוד משפחות. בהתאם לנוהלי משרד הפנים, תועבר בקשה זו לבדיקת גורמי הביטחון אשר יקבלו החלטה בהתאם לנסיבות הקיימות כיום. ברי, כי במסגרת בחינה זו יינתן משקל אף לחלוף הזמן".

מתוך המפורט לעיל, ותוך הפניה למצוטט לעיל מתגובת המשיבים, החלטנו לדחות העתירה על הסף.

פועל יוצא מכך, הינו ביטול צו הביניים מיום 18.7.07.