בג"ץ 4811/19 מחמד אטרש נ. מפקד כוחות צה"ל

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט

גבוה לצדק

בג"ץ 4811/19

לפני:

כבוד השופט מ' מזוז

כבוד השופט י' אלרון

כבוד השופט ע' גרוסקופף

העותר:

מחמד אטרש

נ ג ד

המשיבים:

1. מפקד

כוחות צה"ל

2. יחידת הפיקוח המרכזית של המינהל

האזרחי

עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים

בשם העותר:

עו"ד סעיד מועדי

בשם המשיבים:

עו"ד יונתן ברמן

פסק-דין

השופט ע' גרוסקופף:

עניינה של העתירה

שלפנינו בפרשנות פסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 3246/17 ובבג"ץ 676/17

אבו טיר נ' מפקד כוחות צה"ל

(11.6.2019) (להלן: "

ההליך הקודם

" וכן "

פסק הדין

", לפי העניין). המשיבים סבורים כי פסק הדין

מאפשר להרוס מטעמים ביטחוניים שלוש קומות במבנה המצוי בחזקת העותר הניצב בסמוך

לגדר הביטחון במרחב צור באהר (להלן: "

המבנה

"), ומבקשים

כי הריסה זו תבוצע בלוח זמנים שנקבע. העותר לעומת זאת סבור כי פסק הדין מאשר הריסת

שתי קומות בלבד, ומבקש מתן צו שימנע את הריסת הקומה השלישית (אין מחלוקת כי את יתר

הקומות במבנה אין להרוס). דין העתירה להידחות, שכן פרשנות המשיבים לפסק הדין היא

פרשנותו הנכונה. זוהי תמצית הדברים, ולהלן פירוטם.

1.

ביום 11.6.2019 ניתן פסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 3246/17

ובג"ץ 676/17

אבו

טיר נ' מפקד כוחות צה"ל

בגדרו נדחו

עתירות של מספר עותרים, והעותר בהליך שלפנינו בכללם, לביטול הצו בדבר איסור בניה

והפסקתה מס' 11/08/אב (מכשול התפר), התשע"ב-2011 שהוציא מפקד כוחות צה"ל

באזור יהודה ושומרון (להלן:

"צו איסור הבניה"

) ולצווי הריסה שניתנו מכוחו, ביחס למספר מבנים שנבנו בסמוך לגדר

הביטחון במרחב צור באהר.

2.

ההליך הקודם היה ממושך – התקיימו במסגרתו ארבעה דיונים בפני הרכב וניתן

צו על תנאי.

במהלך ניהול ההליך הקודם נערכה בחינה נוספת על ידי המשיבים ביחס לכל

אחד מהמבנים מושא ההליך הקודם ובעקבותיה אישרו המשיבים הקלות פרטניות לגבי שישה

מבנים, והמבנה מושא ההליך הנוכחי בכלל זה. ההקלות פורטו בתגובת המשיבים לצו על

תנאי מיום 16.8.2018 (להלן:

"תצהיר התשובה"

). לתצהיר התשובה צירפו המשיבים טבלה אשר פרטה ביחס לכל מבנה ומבנה את

מאפייניו, בחינת חלופה וההקלה שניתנה, ככל שניתנה (להלן: "

הטבלה

").

3.

תיאור ההקלה בכל הנוגע למבנה מושא ההליך שלפנינו (בב"ח 6/17) הופיע

במספר מקומות בתצהיר התשובה בנוסחים שונים.

בסעיף 62 לתצהיר

התשובה נכתב כך:

"בב"ח 6/17: ניתן לאשר מהבחינה

הבטחונית מרתף + קומת הקרקע. על העותר המחזיק במבנה, להרוס את שתי הקומות הנוספות

(כיום מדובר במבנה בן 4 קומות)".

ואילו בטבלה בעמודה

שכותרתה "דרישה לביצוע" נכתב כך:

"באיזון בין הנימוקים הביטחוניים האמורים, ובין העובדה כי

מדובר במבנה בן 4 קומות שכבר היה בנוי בעת מסירת ההודעה על כוונה להרוס, ובהתחשב

בקשיי הגישה בין המבנה לתוואי הגדר בשל הנתונים הטופוגרפיים במקום, הוחלט כי ניתן

לאשר לעותרים להותיר מהמבנה הקיים

2 קומות – האחת מעל לגובה פני הקרקע,

והשנייה תת קרקעית.

יובהר, כי על העותרים להרוס את יתר הקומות, ולא ניתן

להסתפק באיטום בלבד, שכן ניתן עדיין תתאפשר גישה לגג השולט באופן מסוכן על תוואי

הגדר;..."

[ההדגשות במקור].

עוד בטבלה,

בעמודה שכותרתה "שורה תחתונה", נכתב כך:

"להותיר את קומה תת קרקעית + קומת הקרקע.

יש להרוס את יתר הקומות."

4.

כאמור, בפסק הדין נדחו עתירות ההליך הקודם, בכפוף להקלות שעליהן הצהירו

המשיבים בתצהיר התשובה. סעיף 15 לפסק הדין מתאר את ההקלה שניתנה ביחס למבנה שאושרה

כדלקמן:

"- בב"ח 6/17 מבנה בן 4 קומות, בו

בוצעו עבודות גם לאחר הודעת ההריסה. הוחלט לאשר להותיר את שתי הקומות

התחתונות;..."

5.

בעקבות מתן פסק הדין, ביום 17.6.2019 נשלחה לעותר הודעה על כוונה להריסת

המבנה, ובה ניתנה לעותר שהות בת 30 ימים לביצוע הריסה עצמית של החלק המיועד

להריסה. על פי הנטען בעתירה, לאחר משלוח ההודעה, ביום 7.7.2019, נערך סיור על ידי

נציגי המשיבים במסגרתו הודיעו הנציגים לבנו של העותר כי עליהם להרוס שלוש קומות

במבנה ולהשאיר את הקומה התת-קרקעית וכן קומה אחת נוספת, וכי נציגי המשיבים סימנו

על גבי תצלום את שלושת הקומות המיועדות להריסה.

6.

העתירה שלפנינו הוגשה ביום 15.7.2019 ובה נטען כי המשיבים הורו לעותר

להרוס בדרך של הריסה עצמית מעבר למה שנכלל בפסק הדין. לשיטתו של העותר, על פי פסק

הדין עליו להרוס שתי קומות בלבד, ועל כן אין להורות לו לבצע הריסה החורגת מכך. העותר

סבור כי אין להלום מצב שבו המדינה מציגה עמדה כלשהי לפני בית המשפט, ולאחר מכן היא

פועלת בניגוד למצג זה. המשיבים הגישו תגובה מקדמית לעתירה ביום 18.7.2019 בה נטען

כי לא היה מקום להגיש את העתירה במתכונת זו, וכי על העותר היה לפנות בבקשת הבהרה

למותב שנתן את פסק הדין המקורי. עוד נטען כי העתירה לוקה באי מיצוי הליכים משעה

שלא נעשתה פנייה מוקדמת למשיבים בנוגע להיקף ההריסה המבוקש. לגופם של דברים נטען

כי אף אם עשויה להתעורר שאלה ביחס לספירת הקומות נוכח תוואי השטח, הרי שהקביעה

בפסק הדין אינה אלא שיקוף של עמדת המדינה, כפי שפורטה באופן ברור בטבלה שצורפה

לתצהיר התשובה, והיא מתייחסת להותרתן של קומה תת-קרקעית וקומת נוספת בלבד.

7.

העותר הגיש התייחסותו לתגובה המקדמית בה נטען כי המשיבים לא שקלו כיאות

את התועלת שתצמח מהריסת המבנה במתכונת שהוצגה על ידם אל מול הנזק שייגרם לו ולבני

ביתו, וכי די בהריסת שתי קומות בלבד של המבנה. כמו כן נטען כי בסביבת המבנה נמצאים

מבנים גבוהים יותר; כי המבנה אינו יוצר איום ממשי על תוואי הגדר או על כוחות

הביטחון בשטח; כי התקנת מצלמות לצורך פיקוח ובקרה תיתן פתרון מספק;

וכי לא נעשתה פניה מוקדמת למשיבים בשל סד הזמנים

הצפוף והדחיפות הגלומה בעניין. למען שלמות התמונה יוער כי בעוד שבכתב העתירה

התייחס העותר למבנה בן 4 קומות, הרי שבהתייחסות זו נטען כי מדובר במבנה בן 5.3

קומות (5 קומות "ועוד כמעט 1/3 קומה בעלת תקרה").

8.

דין העתירה להידחות. אף אם קיים אי דיוק מסוים בתיאור ההקלות בתצהירים

שהוגשו מטעם המשיבים, וכתוצאה מכך בפסק הדין, הרי שצודקים המשיבים בטענתם כי פסק

הדין אימץ את עמדת המשיבים, כאשר חלקה האופרטיבי של עמדה זו ברור – ניתן להותיר רק

את הקומה התת-קרקעית וקומה אחת נוספת. אכן, בתצהיר המשיבים נפלה טעות סופר בדבר

יתרת הקומות להריסה, שהשתרשרה לתיאור עמדה זו בפסקה 15 לפסק הדין, אולם אין בכך

כדי לשנות מחלקה האופרטיבי של העמדה – קרי בהותרת הקומה התת-קרקעית והקומה הראשונה

בלבד של המבנה. אין חולק כי חובתן של רשויות המדינה לקיים פסקי דין היא אחד

הביטויים החשובים לעקרון שלטון החוק (דפנה ברק-ארז

משפט מינהלי – משפט מינהלי

דיוני

כרך ד' 496 (2017)), אולם בענייננו מדובר

בטענה בדבר מימוש שגוי של פסק דין – טענה שכמובהר אין בה ממש.

9.

יוצא אפוא כי עמדתם הנוכחית של המשיבים לפיה יש להרוס שלוש קומות במבנה

ולהותיר בשטח קומה תת-קרקעית וקומה נוספת בלבד היא עמדה עקבית התואמת את עמדת

המשיבים כפי שאומצה על ידי בית המשפט בהליך הקודם. פסק הדין לא סייג ולא התנה את

ההקלות שפירטו המשיבים ואין מקום לעשות כן במסגרת עתירה זו.

10.

עוד יצוין כי בכתבי טענותיו העותר חוזר במידה רבה על הנטען בהליך הקודם,

וממילא אין הצדקה כי אותם טיעונים שכבר נבחנו על ידי בית משפט זה, יבחנו בשנית.

אין לנו אלא לחזור בעניין זה על דברים נכוחים שכתב בשעתו הנשיא

אהרן

ברק

: "

לכל

התדיינות משפטית יש סוף. משהתבררו זכויות וחובות הצדדים בהליכים המשפטיים השונים,