בג"ץ 4815/17 אחמד אבו זהרה נ. מתאם הפעולות בשטחים

השופט מ' מזוז:

1.

עיקרה של העתירה בבקשת העותרים כי בית המשפט יורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יינתן להם אישור שהייה זמני בישראל עד לבירור טענותיהם למאוימות על ידי הוועדה לבחינת טענות למאוימות על רקע שיתוף פעולה (להלן: ועדת המאוימים או הוועדה ).

2.

ביום 26.1.2017 פנו העותרים לוועדת המאוימים בבקשה לקבל היתר שהייה בישראל. במקביל פנו העותרים לקצין מאוימים על מנת לקבל היתר שהייה זמני בישראל עד שתתבררנה טענותיהם בוועדה. משלא התקבלה החלטה בבקשתם להיתר שהייה זמני בישראל הגישו העותרים את העתירה דנן.

3.

המשיבים התבקשו להגיש את תגובתם לעתירה, ובהמשך לכך ניתן ביום 3.7.2017 ניתן צו ארעי למניעת הרחקתם של העותרים מתחומי מדינת ישראל עד להחלטה אחרת.

4.

מתגובת המשיבים לעתירה עולה כי בינתיים, ביום 11.7.2017, הוצע לעותרים כי יתואם בעזרת ועדת המאוימים תחקור מסודר בפני קצין המאוימים לכל אחד מהעותרים, במסגרתו יוכלו להציג את טענותיהם, ולאחריו יקבל קצין המאוימים החלטה בבקשתם. העותרים הסכימו להגיע לפגישה מתואמת לקידום עניינם.

5.

תחקור בענין העותרים תואם ליום 24.7.2014, אליו הגיע רק העותר 1. לאחר ראיון עם העותר 1 החליטה קצינת המאוימים שלא להעניק לו היתר שהייה זמני בישראל עד להחלטת הוועדה, וזאת לאור התרשמותה כי העותר 1 הציג בתחקור חוסר ידע בנוגע לעובדות שהציג בפניה לוועדת המאוימים ולאור פעילות מתועדת שלו בשטחי הרשות הפלסטינית במהלך התקופה בה הצהיר כי הוא מאוים.

6.

ביום 13.8.2017 שלחה ועדת המאוימים מכתב לבא כוח העותרים, בו נמסר כי עניינו של העותר 1 יועלה לדיון בוועדה, ואילו בקשתם של העותרים 2 ו-3, אשר לא התייצבו לפגישה עם קצינת המאוימים, אינה מגלה עילה לדיון בוועדה ולא תידון בה.

7.

לאחר עיון בעתירה ובתגובה לה באנו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף.

8.

בעת הגשתה הייתה עתירה זו עתירה מוקדמת, מאחר והוגשה בטרם ניתנה החלטת קצין המאוימים בבקשת העותרים להיתר שהייה זמני בישראל.

כעת, משהתקבלה כאמור החלטה בעניינם של העותרים - העלאת עניינו של העותר 1 לדיון בוועדה ואי-העלאת עניינם של העותרים 2 ו-3, ודחיית הבקשות לאישור שהיה זמני, העתירה, במתכונתה הנוכחית, מיצתה את עצמה ודינה להידחות.

9.

העתירה נדחית אפוא. הצו הארעי שניתן בהחלטה מיום 3.7.2017 מבוטל.