בג"ץ 4825/97 זרח גהל נ. פקיד השומה למפעלים גדולים

השופטת ד' דורנר :

העובדות, ההליכים והטענות

1.המבקשים-המערערים בע"א 4825/97 (המשיבים בע"א 4826/97) (להלן: גהל) והמשיב בע"א 4825/97 (המערער בע"א 4826/97) (להלן: פקיד-השומה) עירערו לפני בית-משפט זה על פסק-דין שניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי בעניין שומות הכנסה שקבע פקיד-השומה לגהל עבור השנים 1985-1982. בגידרם של ערעורים אלו, שהדיון בהם התנהל בדלתיים פתוחות, הגיעו גהל ופקיד-השומה להסכם פשרה, שאותו העלו על הכתב (להלן: הסכם הפשרה). הצדדים הגישו את הסכם הפשרה לבית-המשפט על-מנת שניתן לו תוקף של פסק-דין, ואולם בהמלצתנו חזרו בהם הצדדים מבקשה זו, ואף מחקו את ערעוריהם.

משנודע דבר מחיקת הערעורים, הגישו המשיבים 3-2 (להלן: גלובס), שהם עיתונאי ומוציא-לאור של עיתון, בקשה לקבל לעיונם את הסכם הפשרה שהושג בין גהל לבין פקיד-השומה. מנגד, הגישו גהל בקשה למשיכת הסכם הפשרה מתיק בית-המשפט.

2.פסק-דינו האמור של בית-המשפט המחוזי בעניין שומות ההכנסה שנקבעו לגהל לא פורסם בתחילה. זאת על-פי החלטה של בית-המשפט המחוזי, אשר התבססה על סעיף 154(ג) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה), הקובע כי ערעור על שומת הכנסה בפני בית-המשפט המחוזי יישמע בדלתיים סגורות, אם לא הורה בית-המשפט אחרת. בתאריך 6.7.99 קיבלנו את ערעורם של העיתונאי נתן ליפסון ושל הוצאת עתון הארץ בע"מ על החלטה זו (ע"א 2800/97 ליפסון נ' גהל (טרם פורסם)(להלן: ע"א ליפסון )), והורינו על פרסום פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. בין השאר נאמר בפסק-הדין:

הכלל הבסיסי הוא שאין פוגעים בעקרון פומביות הדיון...אלא על-יסוד הוראה מפורשת בחוק או על-פי החלטת בית-המשפט מכוח עילות מפורשות שנקבעו בחוק...

סעיף 154(ג) [לפקודה] לא נועד להגן על האינטרס הפרטי של הנישום, אלא על אינטרס הציבור... מטרתה של ההוראה הינה גביית מס אמת, ולשם השגת מטרה זו בלבד מנוהל ההליך בבית-המשפט המחוזי (אך לא בערעור על החלטתו בבית-המשפט העליון) בדלתיים סגורות. זאת, על-מנת לאפשר לנישום למסור מידע מלא על עסקו והכנסותיו, מבלי לחשוש לגילוי סודות מסחריים... תכלית זו מוגשמת על-ידי סגירת הדלתיים בערכאה הראשונה.

...

במקרה שלפנינו...עולה כי [גהל]...לא נידב[ו] כל מידע ולא גיל[ו] סודות מסחריים במסגרת ההליך, ובענייננו לא חלה איפוא התכלית העשויה להצדיק לפי סעיף 154(ג) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] את מניעת הפרסום של פסק-הדין.

[ שם , בסעיף 7 לפסק-הדין].

3.טענתם של גהל בעניין בקשתם למשוך את הסכם הפשרה מתיק בית-המשפט הייתה, כי ההסכם נהנה מחיסיון מכוחו של סעיף 154(ג) לפקודה, ולמיצער מכוח חובת הסודיות הקבועה בהוראות חלק י"ב לפקודה. עוד טענו גהל, כי הסכם הפשרה הוא חסוי אף משום שהצדדים לו האמינו בקיומו של חיסיון ופעלו תוך הסתמכות על כך בעת שהגישוהו לבית-המשפט.

גלובס, מצידם, הסתמכו על ע"א ליפסון , וטענו כי הסכם הפשרה איננו חסוי, וזאת לנוכח העובדה שהיה חלק מכתבי-הטענות שהוגשו במסגרת ההליך שנוהל בבית-המשפט העליון. גלובס הוסיפו, כי במסגרת הליך אחרון זה לא הוגשה כל בקשה, וממילא לא נתקבלה החלטה, בדבר עריכת דיון בדלתיים סגורות. עוד טענו גלובס, כי אין להעניק להסכם הפשרה את החיסיון השמור למסמכים ומידע המצויים בידי שלטונות המס, משום שחיסיון זה מיועד אך למקרים שבהם נישומים חשפו בפני שלטונות המס מידע הנוגע לעסקיהם. לבסוף טענו גלובס, כי הסכם הפשרה הוא הסכם מתחום המשפט הציבורי, ובתור שכזה אין להסתירו.

ביקשנו לקבל את עמדתו של פקיד-השומה, שביקש להשאיר את ההכרעה בעניין פרסום הסכם הפשרה לשיקול-דעתנו.

זכות העיון במסמכים המצויים בתיק בית-המשפט והזכות לפרסמם

4.הזכות לעיין במסמכי בית-המשפט, ואף הזכות לפרסם את תוכנם, נגזרות מסעיף 3 לחוק-יסוד: השפיטה, הקובע את עקרון פומביות הדיון, ומן הכלל החל על כל רשות ציבורית הממלאת תפקיד על-פי דין, ולפיו, בהעדר הוראה חקוקה הקובעת אחרת, מסמכים שברשותה צריכים להיות גלויים ופתוחים. השוו בג"צ 142/70 שפירא נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין, ירושלים , פ"ד כה(1) 325, בע' 331-330; ע"פ 7528/95 הלל נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(3) 89 (להלן: ע"פ הלל ), בע' 95. את הטעם העומד ביסודו של כלל זה, הסביר השופט גולדברג בע"פ הלל ,

שם:

חובת הגילוי נגזרת מחובת הנאמנות שחבה הרשות הציבורית לציבור. מידע המצוי בידה הוא "נכס" השייך לציבור, ואין היא רשאית (פרט למקרים חריגים) לחסום מידע זה בפני הנוגע בדבר. זכות הציבור לדעת אף היא משמשת מקור לחובת הגילוי.

5.עם זאת, הזכות לעיין במסמכי בית-המשפט ולפרסם את תוכנם אינן מוחלטות, והן כפופות להגבלות תחיקתיות שונות המשקפות את האיזון שבין עקרון פומביות הדיון לבין אינטרסים אחרים. יש לפרש תחיקה מגבילה זו בצמצום, וזאת לנוכח מעמדו הרם של עקרון פומביות הדיון.

6.הכלל הוא, איפוא, שיש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית-המשפט, ואף את פרסומם, אלא אם קיימת הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממנה, המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון או הפרסום. איסור העיון והפרסום יהיה במידה שאינה עולה על הנדרש. השוו ע"א ליפסון , בסעיף 6 לפסק-הדין.

מסמכים המצויים בתיק בית-המשפט

7.בקשת גהל לאפשר להם למשוך מתיק בית-המשפט את הסכם הפשרה אינה יכולה להתקבל. הוצאת מסמך מתיק בית-המשפט בדרך זו פוגעת בעקרון פומביות הדיון והיא אינה עניין טכני בלבד. הוצאת ההסכם מן התיק תפגע בזכותו של הציבור לקבל מידע באשר לתוכנו של מסמך המצוי בתיק בית-המשפט, ואשר הדיון בו נערך בדלתיים פתוחות. בהעדר הוראה תחיקתית מפורשת, או טעם הנגזר ממנה, המסמיכים את בית-המשפט לפגוע בעקרון פומביות הדיון כאמור, אין בית-המשפט - ככל רשות ציבורית אחרת - רשאי להורות כן.

חיסיון מכוח סעיף 154(ג) לפקודה

8.יש לדחות אף את טענתם של גהל, שלפיה אין לפרסם את הסכם הפשרה לנוכח החיסיון שבסעיף 154(ג) לפקודה.

בע"א ליפסון עמדנו על כך, שסעיף 154(ג) לפקודה קובע את הכלל, שלפיו ההליך בערעור לפי הסעיף ינוהל בבית-המשפט המחוזי - אך לא בבית-המשפט העליון - בדלתיים סגורות. בהתאם להוראה זו נוהל ההליך בערעורים על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בדלתיים פתוחות, ובמסגרתו אף לא הוגשה כל בקשה לסגירת הדלתיים. בענייננו אין תחולה איפוא להוראה שנקבעה בסעיף 70(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד1984-, בדבר איסור פרסום מתוך דיון שהתנהל בבית-המשפט בדלתיים סגורות. יוצא, כי החיסיון המוטל מכוח סעיף 154(ג) לפקודה כלל אינו חל על הסכם הפשרה, שהוגש בגדרי הליך שנוהל בדלתיים פתוחות.

חיסיון מכוח חלק י"ב לפקודה

9.סעיפים 232-231 לפקודה קובעים:

231.(א) הממלא תפקיד רשמי בביצוע הפקודה, או המועסק בביצועיה, חייב לראות כל תעודה, ידיעה, דו"ח, רשימת-שומה או העתק מהם, והם מתייחסים להכנסתו של אדם או לפרט שבהכנסתו, כדבר שבסוד ושבמהימנות אישית ולנהוג בהם על דרך זו.

...

232.מי שנתמנה לפי הוראות הפקודה, או מי שמועסק בביצועה, לא יידרש להראות לבית-משפט כל דו"ח, תעודה או שומה, או לגלות לבית-המשפט או להודיע לו, כל דבר שהגיע לידיעתו אגב מילוי תפקידו לפי הפקודה, אלא במידה שדרוש לעשות כן להפעלת הוראות הפקודה או מתוך כוונה לתבוע לדין על עבירה שנעברה במס-הכנסה, או תוך כדי בירור תביעה כאמור.

סעיפים אלה מקנים חיסיון למסמך או לידיעה שהגיעו אל ממלא תפקיד רשמי לפי הפקודה. תכליתו של חיסיון זה - בדומה לתכלית של הוראת סעיף 154(ג) לפקודה - היא לאפשר לנישומים לפרוש בפני רשויות המס מידע הנוגע לעסקיהם ולהכנסותיהם, מבלי לחשוש כי מידע זה יחשוף לעין כל את סודותיהם המסחריים. ראו בג"צ 207/70 יהלומי נ' שר האוצר , פ"ד כה(1) 126, בע' 128. במובן זה פועל החיסיון אף לטובת המדינה, המבקשת לגבות מס-אמת מן הנישומים, ולשם כך נזקקת למידע שהם מספקים.

10.ואולם החיסיון האמור הוא בעל אופי אישי, וחל רק לגבי מסמכים שהגיעו לידי מי שחובת הסודיות הקבועה בסעיף 231(א) לפקודה מוטלת עליהם. ראו בג"צ 253/68 טופרובר נ' שר האוצר , פ"ד כב(2) 771, בע' 775. אין החיסיון חל על המידע כשלעצמו, ולא-כל-שכן אין הוא חל במקום שבו בחרו הנישומים לחשוף את המידע. השוו ע"פ הלל , שם . ואכן, משחפצו גהל כי הסכם הפשרה יקבל תוקף של פסק-דין, ומשהוגש הסכם הפשרה על-דעתם לבית-המשפט, ויתרו הם בכך על החיסיון.

ציפייה מוטעית לחיסיון

11.יש לדחות אף את טענתם של גהל, שלפיה ציפייתם המוטעית לחיסיון, בין אם מכוחו של סעיף 154(ג) לפקודה ובין אם מכוח פרק י"ב לפקודה, מקנה להם, כשלעצמה, אפשרות להטיל מחדש על הסכם הפשרה את החיסיון שעליו ויתרו. אכן, משהוסר החיסיון שהיה מוטל על הסכם הפשרה, חל הכלל שלפיו על המבקשים להגביל את העיון במסמכי בית-המשפט או את פרסומם להצביע על הוראת חוק המתירה מפורשות

את הפגיעה בעקרון פומביות הדיון. אין להרחיב איפוא על דרך פרשנות את החיסיון, כך שיחול אף על מידע שנתגלה בשגגה, כאשר הרחבה מעין זו אינה מתחייבת מלשון החוק.

למעלה מן הדרוש יצוין, כי מעיון בהסכם הפשרה עולה, כי אין גהל מגלים בגידרו מאומה אודות עיסקם והכנסותיהם. בנסיבות אלו, חשיפת תוכנו של הסכם הפשרה ממילא אף אינה פוגעת בתכלית שלשמה הוטל החיסיון.

12.אשר-על-כן, אני מציעה לדחות את הבקשה למשיכת הסכם הפשרה מתיק בית-המשפט, ולקבל את הבקשה למסירת הסכם הפשרה לפרסום.

כן אני מציעה להטיל על גהל לשאת בהוצאות גלובס בסך 10,000 ש"ח.

ש ו פ ט ת

כבוד הנשיא א' ברק :

אני מסכים.

נ ש י א

כבוד השופט א' מצא :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בהחלטתה של כבוד השופטת דורנר.