פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בג"ץ
4845/16
לפני:
כבוד הרשמת שרית עבדיאן
העותר:
מיכאל הרפז
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הכלכלה
2. מפקחת עבודה ראשית
3. מנהל תחום בכיר בטיחות בעבודה
4. מפקח עבודה אזורי מחזו צפון
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
העתירה שבכותרת נמחקה בפסק דין מיום 4.12.2018. לפניי בקשה לפסיקת הוצאות מטעם העותר.
כידוע, המבחנים לחיוב בעל דין בהוצאות נקבעו זה מכבר בהחלטה בבג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217 (1994). על פי מבחנים אלו יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה; האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה הליכים; האם נפל שיהוי בהגשת העתירה; האם עצם הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד.
החלת מבחנים אלה על ענייננו מובילה למסקנה כי אין הצדקה לפסוק הוצאות לטובת העותר. טענת המשיבים כי העתירה הוגשה בשיהוי מקובלת עלי. ההחלטות עליהן ביקש העותר להשיג התקבלו עוד בשנת 2014 (ראו מכתבי המשיב מימים 17.2.2014, 4.3.2014 ו-6.3.2014). חרף האמור, העותר פנה לבית הדין האזורי לעבודה רק בינואר 2015. אף לאחר שתביעה זו נמחקה בהסכמת הצדדים בפסק דין מיום 7.10.2015, העותר המתין כשמונה חודשים נוספים עד להגשת העתירה שבכותרת.
בנוסף, לא התרשמתי כי העתירה היא זו שהובילה בהכרח לקבלת הסעד המבוקש על-ידי העותר. ההחלטה החדשה בעניינו של העותר התקבלה לאחר שהאחרון המציא תצהיר נוטריוני שהכיל מידע חדש שלא הובא לידיעת המשיבים טרם קבלת ההחלטה המקורית בעניינו (ראו ההבדלים בין נספח ח' לעתירה ומש/1 לבין מש/3).
אשר על כן, לא ראיתי לפסוק הוצאות לטובת העותר והבקשה נדחית.
ניתנה
היום, ב' באלול התשע"ט (2.9.2019).
שרית עבדיאן
ר ש מ ת