בג"ץ 4855/13עו"ד שמעון חזן ,ראש רשימת "חולון חוזרת לחיים" נ. הרשות השניי

השופט נ' הנדל:

1.

מונחת בפנינו עתירה כנגד סירובה של המשיבה (להלן: הרשות השנייה) לאפשר לעותר לפרסם שידורי תעמולה בערוצי הטלוויזיה 2 ו-10. העותר מתמודד בבחירות לראשות עיריית חולון, אשר עתידות להיערך ב-22.10.2013. המשיבה מפקחת על שידורי הטלוויזיה בערוצים המסחריים, מכוח חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-1990 (להלן: חוק הרשות השנייה).

2.

מן החומר שהוגש עולה כי ביום 2.7.2013 פנה העותר למחלקות השיווק של ערוץ 10 ושל זכייניות ערוץ 2 (רשת וקשת), בבקשה לרכוש משבצות פרסום לצורך העלאת סרטוני תעמולה מטעמו. לדברי העותר בקשתו סורבה, בנימוק שאלו הן הוראותיה של הרשות השנייה.

ביום 4.7.2013 פנה העותר לרשות השנייה, על מנת לקבל את התייחסותה לסירוב האמור. משלא התקבלה תשובת הרשות השנייה לפניות העותר, ולנוכח דחיפות העניין (שהרי מועד הבחירות הולך וקרב), הוגשה העתירה. יצוין כי ביום 7.7.2013, הוא יום הגשת העתירה, הגיבה הרשות השנייה לפנייתו של העותר ונימקה במכתב מדוע היא מתנגדת לשידורי תעמולת טלוויזיה בבחירות מקומיות.

במסגרת העתירה נטען כי יש לפרש את החוק הקיים כמתיר שידורי תעמולה בטלוויזיה עד 60 יום טרם קיומן של הבחירות. כל פרשנות אחרת, כך נטען, תוביל לפגיעה בחופש הביטוי ובזכותו של העותר לשוויון. לחלופין נטען כי ככל שהחוק אוסר על שידורי תעמולה לפני "תקופת 60 הימים" – הרי שמדובר בחקיקה אנכרוניסטית, ויש לבטלהּ.

3.

לאחר שעיינו בטענות הצדדים, מצאנו כי דין העתירה להידחות מחמת העדר עילה ומחמת אי-צירוף משיבים.

סעיף 46(א)(3) לחוק הרשות השנייה קובע כי זכיין ("מורשה שידורים") לא ישדר שידורים שיש בהם תעמולה מפלגתית, "למעט תעמולת בחירות המותרת על פי דין". אם כן, ברירת המחדל היא שלא ניתן לשדר שידורי תעמולת בחירות ברדיו או בטלוויזיה, הכפופים לפיקוח הרשות השנייה. חריג לכך אפשרי רק כאשר ישנה הוראת דין, אשר מתירה במפורש סוג מסוים של שידורי תעמולה. השאלה היא, אפוא, האם ישנה הוראת דין כזו שמאפשרת במפורש שידורי תעמולה בטלוויזיה במסגרת בחירות לרשויות מקומיות, כפי שמבקש העותר.

העותר טוען כי המקור להיתר המפורש הוא בסעיף 5 לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), ת שי"ט-1959 (להלן: חוק הבחירות). סעיף זה קובע כי "לא תהא תעמולת בחירות בתקופת 60 הימים שלפני הבחירות" (בחירות לכנסת או לרשויות המקומיות), למעט "שידור של תעמולת בחירות ברדיו או בטלוויזיה לפי סעיפים 15, 15א ו-16ד". יובהר כי ההיתרים הקבועים בסעיפים 15, 15א ו-16ד אינם רלבנטיים לענייננו, משום שהם עוסקים בבחירות לכנסת או בשידורי תעמולה ברדיו האזורי (בג"ץ 342/73 מלמדוביץ נ' יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית , פ"ד כז(2) 740 (1973)).

טוען העותר כי יש לקרוא את הוראות סעיף 5 לחוק הבחירות כך: ניתן לקיים תעמולת בחירות לרשויות המקומיות טרם תחילת תקופת 60 הימים שלפני הבחירות. באשר לתקופת 60 הימים – אסור לקיים תעמולה, אלא על פי ההיתרים שקבועים בסעיפים 15, 15א ו-16ד. אלא שפרשנות זו איננה מתיישבת עם לשונו הפשוטה של חוק הבחירות, ואיננה עונה על התנאים שנקבעו בסעיף 46(א)(3) לחוק הרשות השנייה. תכליתם של מכלול הסעיפים 5, 15, 15א ו-16ד בחוק הבחירות איננה להתיר שידורי תעמולה לפני תקופת 60 הימים, אלא רק לטפל באופן קונקרטי בתקופת 60 הימים: סעיף 5 מבהיר כי גם בתקופה זו אסור לשדר תעמולת בחירות (הכלל), ושלושת הסעיפים האחרים מבהירים מהם החריגים שבמסגרתם יותר לשדר תעמולה בתוך תקופה זו (החריג). אולם אין במכלול הסעיפים הללו היתר מפורש לקיום תעמולת בחירות לרשויות המקומיות לפני "תקופת 60 הימים". היתר מפורש שכזה הוא תנאי הכרחי, כעולה מסעיף 46(א)(3) לחוק הרשות השנייה. תנאי זה איננו מתקיים.

לאמור: מבנה החוק דורש הוראה פוזיטיבית מפורשת להתיר תעמולה. אין לבסס טיעון מכוח השלילה. אכן, ייתכן שיש בכך פגיעה בחופש הביטוי. עם זאת, ומבלי לקבוע מסמרות בנידון, נראה כי חוק הבחירות איננו חד-ממדי, וחפץ הוא לקדם תכליות נוספות לרבות פיקוח על הבחירות ושמירה על שוויון בין הצדדים השונים.

ייתכן שהעותר סבור כי יש לשנות את הוראות החוק, ולהתיר במפורש בתקופת 60 הימים תעמולת בחירות לרשויות המקומיות. אף אם היה מקום לבחון טענות אלו באופן עקרוני, העתירה הנוכחית איננה המסגרת המתאימה לכך. זאת בין היתר – אך לא רק - משום שהעותר נקב רק בשמה של הרשות השנייה כמשיבה, אולם נמנע מלצרף את מי מהמתמודדים נגדו ועלולים להיפגע. כמו כן, ייתכן ואף הכנסת אמורה להיות צד בעתירה שכזו (ראו: סעיפים 17(ג)-(ג1) לחוק הכנסת, התשנ"ד-1994). יוזכר כי צירופם לעתירה של כלל המשיבים אשר עלולים להיות מושפעים ממנה הוא תנאי מוקדם, אשר אי-כיבודו עלול להביא לדחיית העתירה על הסף (ראו למשל: בג"ץ 1273/13 עמותת "הורות משותפת-טובת הילד" נ' מדינת ישראל (18.06.2013); בג"ץ 9363/12 קטש נ' היועץ המשפטי לממשלה (29.04.2013)).

למעלה מן הדרוש יוער כי יש מקום לדחות את העתירה גם מהיבט אחר: העותר לא צירף לעתירה את זכייניות הרשות השנייה – ערוץ 10, רשת וקשת, על אף שמן הדין היה עליו לעשות כן: העותר מבקש לרכוש זמן שידורים מהזכייניות, וממילא יש להן עניין מובהק בתוצאות ההליך.

יוער כי המבקש הגיש "בקשה למתן רשות להשיב לתגובת המשיבה". לנוכח השיקולים שצוינו, אין בבקשה כדי לשנות מן התוצאה אליה הגענו.

4.

העתירה נדחית. העותר ישא בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ₪.