בג"ץ 4870/98 שריאור גדעון נ. מדינת ישראל

1.ביום 2.8.98 הגיש העותר לבית משפט זה "עתירה דחופה", כלשונו, אשר במסגרתה התבקש בית המשפט העליון - בשבתו כבית משפט גבוה לצדק - להורות על עיכוב ביצועו של פסק דין אשר ניתן כנגדו בת.פ. 1231/96, בבית משפט השלום בנהריה. זאת, לאחר שבקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, ואילו בבית משפט זה - כעולה מכתב העתירה - סירבו לקבל לרישום ערעור על ההחלטה בעניין זה.

2.בד בבד עם הגשת עתירה זו, הגיש העותר בקשה לפטור מתשלום אגרה.

ביום 3.8.98 החליטה כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי לדחות את בקשתו של העותר לפטור מאגרה. בהחלטה זו הסתמכה כבוד הרשמת על קביעתה של שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, השופטת י' צור, לפיה עוסק העותר בעבודות מעבודות שונות. המערער לא חלק על קביעות אלה של בית המשפט המחוזי בפני כבוד הרשמת.

3.העותר הגיש ערעור על החלטתה של כבוד הרשמת (בשג"ץ 4977/98), אשר נדון בפני כבוד הנשיא של בית משפט זה.

בהחלטתו מיום 17.2.99 דחה הנשיא את הערעור האמור, בהסתמך על כך כי המערער לא ביסס תשתית ראייתית השונה מקביעתה של שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, עליה נסמכה הרשמת בהחלטתה, ולא הוכיח העדר יכולת לעמוד בתשלום אגרת בית המשפט.

4.מכל האמור לעיל יוצא, כי לאחר מתן החלטתו של הנשיא כאמור, היה על העותר לשלם את אגרת העתירה, ואולם העותר לא עשה כן עד עצם היום הזה.

5.לאור זאת, אין מנוס, איפוא, מלהורות על מחיקתה של עתירה זו בשל אי תשלום האגרה, וכך אני מורה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.