בג"ץ 4880/06 אילן אבני נ. בית הדין הארצי לעבודה

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.

עתירה למתן צו על תנאי לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, אשר דחה את ערעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי, בו נדחתה תביעתו לתשלומים בתנאי פרישה מועדפים.

2.

העותר היה עובד חברת "תדיראן תקשורת בע"מ" (להלן - " תדיראן תקשורת ") החל מתחילת שנת 1987. בשנת 1998 התנהל משא ומתן לקראת מיזוג בין חברת אי.סי.אי. טלקום (להלן - " אי.סי.אי ") לבין חברת תדיראן תקשורת, למעט חטיבת המיתוג הציבורי בה עבד העותר. במסגרת זו נחתם הסכם קיבוצי בין חברת אי.סי.אי, ההסתדרות ותדיראן תקשורת, לצורך הבטחת זכויות עובדי החברה שתיווצר לאחר המיזוג. במקביל, נוהל משא ומתן למכירת חטיבת המיתוג הציבורי בתדיראן תקשורת, בה הועסק העותר, למשיבה 2, חברת "אלקטל טלקום בע"מ" (להלן - " אלקטל ") ובמסגרת זאת נחתם הסכם קיבוצי נוסף להבטחת תנאי הפרישה של עובדי חטיבת המיתוג הציבורי.

3.

ביום 20.10.99 הודיעה חברת אלקטל לעותר על סיום עבודתו. תנאי הפרישה שניתנו לו היו נחותים מאלו הנקובים בהסכמים הקיבוציים האמורים. העותר היה חתום מתחילת עבודתו על הסכם עבודה אישי.

4.

תביעה שהגיש העותר, יחד עם תובעים נוספים, נדחתה בבית הדין האזורי לעבודה. נקבע בפסק הדין שניתן על-ידו, כי העותר אינו זכאי לתנאי הפרישה עליהם הוסכם בהסכם הקיבוצי. נקבע, כי ההסכמים הקיבוציים לא כללו עובדים החתומים על חוזי עבודה אישיים כדוגמת זה עליו חתום העותר, וכי רציפות זכויותיהם של התובעים מכוח עבודתם באותו המפעל, אינה כוללת את הזכויות שהוקנו מכוח ההסכמים הקיבוציים. עוד נקבע, בניגוד לטענת התובעים, כי מנכ"ל אלקטאל לא נתן הבטחה בעל פה להשוואת זכויותיהם לזכויות שניתנו לעובדים על-פי ההסכם הקיבוצי. כמו כן, נקבע כי על אף שלמספר עובדים שהיו חתומים על חוזים אישיים ניתנו הזכויות המפורטות בהסכמים הקיבוציים, אין בכך משום אפליה פסולה כנגד התובעים, מאחר שהזכויות לאותם עובדים ניתנו בשל נסיבות אישיות מיוחדות. בית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעורו של העותר, תוך שהוא מאמץ את פסק דינו של בית הדין האזורי במלואו.

5.

בעתירתו לפנינו חוזר העותר על טענותיו שהשמיע בפני בתי הדין האזורי והארצי. כך, טוען העותר, כי מנכ"ל החברה הבטיח לעובדים שהועסקו על-פי חוזים אישיים כי תנאי פרישתם יהיו על-פי האמור בהסכמים הקיבוציים; כי העברתם לעבודה באלקטאל נעשתה תוך שמירת כל זכויותיהם, ויכללו את כל ההטבות המוקנות לכלל עובדי החברה; כן טען כי הוא והתובעים הנוספים מופלים לרעה ביחס לעובדים אחרים שהועסקו גם הם בחוזי עבודה אישיים, אך קיבלו תנאי פרישה הזהים לתנאים שנקבעו בהסכמים הקיבוציים.

6.

ביום 27.9.06 ביקש העותר לתקן את עתירתו, ולהגיש תצהיר חדש מטעמו. התצהיר מבקש לפתוח סוגיות עובדתיות חדשות, והגשתו בשלב זה אינה עומדת בתנאים המקובלים להגשת חומר ראיות בשלב דיוני מאוחר. לפיכך, הבקשה להגשת תצהיר חדש ולתיקון העתירה - נדחית.

7.

דין העתירה להידחות על הסף.

כלל הוא כי אין בית משפט זה מתערב בפסקי דין אשר ניתנו על-ידי בית הדין הארצי לעבודה, אלא במקרה בו נפלה בפסק טעות משפטית מהותית ומקום שדרישת הצדק מחייבת את התערבות בית משפט זה. גם מקום שנפלה טעות מהותית, בית משפט זה יטה שלא להתערב בפסק הדין, אלא אם מדובר בסוגיה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית כללית שהשלכתה נרחבת (בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פד"י מ (1) 673, 693; בג"צ 7029/05 הסתדרות העובדים נ' בית הדין הארצי לעבודה , פד"י נא(2) 63, 88;

בג"צ 6218/00 הסופרת קורינה נ' בית הדין הארצי לעבודה , תק-על 2000(3) 2500; בג"צ 7782/01 הרביד ואח' נ' פרי תנובה בע"מ , תק-על 2001(3) 1801; בג"צ 5216/99 זילברמן נ' תדיראן בע"מ ואח' , תק-על 99(3) 758). במקרה זה העותר לא הצביע על טעות מהותית שנפלה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. יתר על כן, חלק ניכר מטענותיו נוגעות לקביעות עובדתיות של בית הדין האזורי לעבודה, קביעות אשר אף בית משפט שלערעור אינו נוטה להתערב בהן, ועל אחת כמה וכמה בית משפט זה בעתירה המוגשת לפניו. פסיקת בית הדין לעבודה אינה עומדת בסתירה גם לשורת הצדק, עניינה הוא פרטני ומיוחד לעותר, ואין היא מעלה שאלה כללית בעלת השלכה עקרונית.

דין העתירה להידחות על הסף, איפוא.