בג"ץ 4887/98 טאניוס עסאף נ. מדינת ישראל

העותרים הם שני אזרחים לבנוניים המתגוררים בלבנון. הם נעצרו על ידי צבא דרום לבנון, בחשד של פעילות עויינת נגד צבא דרום לבנון, והם עצורים לצורך חקירה על ידי צבא דרום לבנון במתקן המצוי בדרום לבנון ומוחזק על ידי צבא דרום לבנון. העותרים מבקשים שבית המשפט יצווה על מדינת ישראל לשחרר את העותרים. אך העותרים לא נעצרו על ידי עובדי המדינה, או על ידי צבא המדינה, ואינם מוחזקים על ידי המדינה. כידוע, הסמכות של בית משפט זה משתרעת על עובדי המדינה, אך היא אינה חלה, לא לענין זה ולא לענין אחר, על אנשי צבא דרום לבנון. אכן, כפי שנאמר בהודעה מטעם המדינה, צבא דרום לבנון החליט לעצור את העותרים לאחר התייעצות עם גורמי בטחון של המדינה. אולם, לא נטען, ומכל מקום אין לנו יסוד לומר, כי פגם של אי-חוקיות דבק בהתייעצות זאת. ומכל מקום, העתירה אינה מכוונת נגד ההתייעצות אלא נגד המעצר.

בא-כוח העותרים טען כי מדינת ישראל נמצאת בדרום לבנון במעמד של כוח כובש לפי המשפט הבינלאומי הפומבי ולפיכך היא אחראית לכל דבר הנעשה על ידי כל גורם בשטח זה. אולם, בלי להביע כל דעה בשאלה זאת, בא-כוח העותר לא הניח בפני בית המשפט כל תשתית לתמוך בטענה זאת, לא תשתית עובדתית ולא תשתית משפטית, לא תשתית בתצהיר ואף לא תשתית בטעון בעל-פה.

לפיכך אין יסוד להתערבות בית המשפט במקרה זה.

העתירה נדחית.