החלטהעליון2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 4894/09 אימאן עבד אלגואד מוחמד אלנקיב נ. אלוף פיקוד הדרום

ניתן ביום

בקצרה

משפט מנהלי · חיוב המשיבים בהוצאות לאחר מחיקת עתירהבקשה לחיוב המשיבים בהוצאות לאחר מחיקת העתירה בבג"ץ

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון נתן החלטה בבקשת העותרים לחייב את המשיבים בהוצאותיהם לאחר מחיקת העתירה, שבמסגרתה ניתן היתר כניסה לרצועת עזה. נקבע כי קם בסיס לחיוב בהוצאות לנוכח אי מענה לפניות קודמות במשך חודשים. סכום ההוצאות נקבע לפי אופי העתירה והזמן שחלף עד מתן הסעד.

העובדות

העתירה נמחקה לאחר שניתן הסעד של היתר כניסה לרצועת עזה לשם ביקור קרובים. העתירה הוגשה לאחר שפניות קודמות בנושא לא נענו במשך כשבעה חודשים. המשיבים השאירו את ההכרעה בהוצאות לשיקול דעת בית המשפט.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לחייב את המשיבים בהוצאות העותרים לאחר שהעתירה נמחקה לאחר שניתן הסעד המבוקש?
  2. 2.מהו שיעור ההוצאות הראוי בנסיבות העניין?

הלכות

  1. 1

    כאשר הסעד ניתן רק לאחר הגשת העתירה ולאחר פניות קודמות שלא נענו, קם בסיס לחיוב המשיבים בהוצאות העותרים, באין טענה נוגדת.

    ״העתירה עצמה הוגשה לאחר שבמשך 7 חודשים לא בא מענה לפניות קודמות בנדון בניסיון להסדיר את היתר הכניסה.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    שיעור ההוצאות נקבע בהתחשב במורכבות העתירה ובזמן שחלף מהגשתה ועד מתן הסעד, ללא צורך בדיון.

    ״אשר לשיעור ההוצאות, הרי שאכן אין המדובר בעתירה מורכבת; והסעד ניתן תוך זמן קצר יחסית״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הוצאות
  • היתר כניסה
  • רצועת עזה
  • ריבית והצמדה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

בג"ץ

4894/09 - ב'

בפני:

כבוד הרשם יגאל מרזל

העותרים:

1. אימאן עבד אלגואד מוחמד אלנקיב

2. מוחמד איהאב אלצבאג

3. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר

נ ג ד

המשיבים:

1. אלוף פיקוד הדרום

2. שר הביטחון

3. מדינת ישראל

בקשה לפסיקת הוצאות

החלטה

הליך זה נמחק ביום 13.8.09 ונותרה להכרעה בקשת העותרים כי המשיבים יחובו בהוצאותיהם. בתגובת המשיבים מיום 20.12.09 הושארה ההכרעה בעניין זה לשיקול דעת בית המשפט. לאחר עיון בחומר שלפני, מסקנתי היא כי דין הבקשה להתקבל. הסעד – היתר כניסה לרצועת עזה עבור העותרים 2-1 לשם ביקור בן זוגה של עותרת מס' 1 ואביו של עותר מס' 2 – ניתן רק לאחר הגשת העתירה. מעבר לכך, העתירה עצמה הוגשה לאחר שבמשך 7 חודשים לא בא מענה לפניות קודמות בנדון בניסיון להסדיר את היתר הכניסה. בנסיבות אלו, ובאין טענה נוגדת, קם בסיס בדין לחיוב המשיבים בהוצאות העותרים. אשר לשיעור ההוצאות, הרי שאכן אין המדובר בעתירה מורכבת; והסעד ניתן תוך זמן קצר יחסית לאחר הגשת העתירה ובלא צורך בקיום דיון. על יסוד זה, והחומר שלפני, נקבע בזאת כי המשיבים יחובו בשכר טרחת העותרים בסך של 5,000 ₪ וכן בהוצאות משפט בסך 500 ₪ נוספים. סכומים אלו ישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ב חשוון

תש"ע (9.11.2009).

יגאל מרזל, שופט

ר ש ם

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1כאשר הסעד ניתן רק לאחר הגשת העתירה ולאחר פניות קודמות שלא נענו, קם בסיס לחיוב המשיבים בהוצאות העותרים, באין טענה נוגדת.
  2. 2שיעור ההוצאות נקבע בהתחשב במורכבות העתירה ובזמן שחלף מהגשתה ועד מתן הסעד, ללא צורך בדיון.