בג"ץ 4900/17 לוי מרדכי (מוטי) נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ

השופטת א' חיות:

1.בית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, שבו נדחתה תביעת המערער לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ורכיבי תביעה נוספים, והתקבלה תביעתו לחודש נוסף של הודעה מוקדמת. בית הדין הארצי נימק את דחיית הערעור כך:

לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת כלל הראיות והמסמכים בתיק, הננו סבורים כי דין הערעור להידחות וכי קביעותיו של בית הדין האזורי ומסקנותיו המשפטיות נכונות ואין מקום להתערב בהן וזאת הן לעניין הקביעה כי לא ניתן להעניק אוטומטית קביעות לעובד, והן לעניין הליך הפיטורים שהחל למעלה משנה לפני מועד הפיטורים בפועל והתעכב בגלל אירוע מצער ביותר שאירע למערער יום לפני זימונו לשימוע – תאונת דרכים קשה שהצריכה הליך שיקומי ארוך ובאותה תקופה הבנק נהג כראוי בכך שלא נקט בהליכי פיטורים במהלך תקופת שיקומו.

2.מכאן העתירה דנן המתמקדת בטענה כי הן בית הדין האזורי והן בית הדין הארצי שגו בכך שהתעלמו מהוראות פרק ט' של חוקת העבודה של המשיב, שכן פיטוריו של העותר שהיה בתוך תקופת המחלה בעקבות תאונת עבודה סותרים את הוראותיו של פרק זה.

3.דין העתירה להידחות.

בית הדין הארצי לעבודה אימץ את קביעותיו העובדתיות ומסקנותיו המשפטיות של בית הדין האזורי לעבודה אשר קבע כי חוקת העבודה חלה על העותר (פסקה 12 לפסק הדין), אך הוסיף וקבע כי:

"לא ברור על שום מה טוען התובע [העותר] כי לא ניתן לפטרו בהתאם להוראות פרק ט' לחוקה, שכן אין בה כל הוראה האוסרת על פיטורי עובד בתקופת מחלה. לפיכך אין בעצם פיטוריו של התובע הגם שפוטר בתקופת מחלה, כדי לומר שפוטר בניגוד להוראות פרק ט' לחוקת העבודה" (פסקה 18 לפסק הדין).

טענות העותר בעתירה דנן בדבר פרשנות חוקת העבודה היו בפני בית הדין הארצי לעבודה, אשר החליט לאמץ את פסק דינו של בית הדין האזורי, והטענות המועלות בעתירה בהקשר זה הן טענות ערעוריות ואינן מצביעות על טעות משפטית מהותית שנפלה בפסק הדין, או על שיקולי צדק המחייבים את התערבותו של בית משפט זה. כידוע בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על פסיקותיהם של בתי הדין לעבודה (ר' למשל בג"ץ 7333/15 פלוני נ' בית הדין הארצי לעבודה , בפסקה 14 (7.3.2016)) ומש לא התקיימו התנאים הנדרשים להתערבותו של בית משפט זה בפסקי הדין נושא העתירה, דין העתירה להידחות.

העתירה נדחית, אפוא.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.