בג"ץ 4905/00 ליכטמן קיבו נ. אילנה אורן

לאחר שעיינתי בבקשות ובתגובות שהוגשו בשני הערעורים, אינני סבורה שיש לדחות ערעורים אלה על הסף.

אמנם נכון כי ההבחנה בין פסק דין חלקי להחלטה אחרת הוא מבחן הסעד (ע"א 1178/98, מיכל חולון בע"מ נגד הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, פ"ד נג(1) 849). אולם מבחן זה יש להחיל בהתייחס לכל עילה ועילה אשר נדונה בפסק הדין.

כך נפסק:

"ואולם יכול כי בתביעה אחת יהא על בית המשפט להכריע בשתיים או יותר עילות נפרדות, או בשני מיני סעד העומדים בנפרד בשל עילה אחת. אם סיים בית המשפט סופית את הדיון בעילה אחת, או בעניין הסעד האחד העומד בנפרד, והחליט בהם, הרי לפניך פסק דין חלקי; ואין בכך כלום כי בעניין הסעד הנוסף יהא עליו להמשיך לדון. המבחן עדיין יהא אם באותו עניין שבו נפלה הכרעה נסגר הדיון. שלא כן בכל אותם המקרים בהם מפוצל הדיון שלא לצורך עילה נפרדת או סעד העומד בפני עצמו - אלא שהפלוגתאות שבאו להכרעה משמשות רק מנגנון, כדי להכין את בירור הסעד הסופי שניתן בתובענה..." (ע"א 609/78, קן-תור נגד גלבוע, פ"ד לו(1) 239, 249).

בפסק הדין נשוא ערעור זה נמשך, אמנם, הדיון בשאלת השכר הראוי, אולם הדיון בעילה החוזית הסתיים, ולפיכך מדובר בפסק דין חלקי, שהערעור עליו בזכות.

אני דוחה, איפוא, את בקשת המחיקה על הסף. עם זאת, אני מאריכה את המועד להגשת ערעורים שכנגד, בהתחשב בכך שהבקשות לאורכה הוגשו עוד לפני תום המועד להגשת ערעור שכנגד, ובכך שהעניין תלוי ועומד ממילא בפני בית המשפט, במסגרת הערעורים העיקריים.

כיון שהערעור שכנגד בע"א 4905/00 טרם הוגש, איני רואה לנכון להתייחס בשלב זה לטענות המערערים (שהועלו בתגובה לבקשה להארכת מועד) כי הערעור שכנגד חורג מן המותר במסגרת זו. מובן, עם זאת, שאין בהארכת המועד משום היתר להרחבה מהותית של הערעור שכנגד.

הערעורים שכנגד בשני התיקים יוגשו תוך עשרים יום מהמצאת החלטה זו.