בג"ץ 4909/04 פייאד עבדאל עזיז ריאן נ. שר הפנים

השופטת ד' ביניש :

בעתירה שבפנינו מבקשים העותרים כי נורה למשרד הפנים ליתן טעם מדוע לא תאושר בקשתם לאיחוד משפחות.

העותר 1 הינו אזרח ישראל והעותרת 2 הינה תושבת האיזור. בשנת 1995 הגישו השניים בקשה לאיחוד משפחות. לצורך הטיפול בבקשתם, ביקש משרד הפנים מן העותרים, ביום 17.12.98, להמציא מסמכים שיוכיחו כי מרכז חייהם הינו בישראל. ביום 4.1.01, בטרם המציאו העותרים את המסמכים האמורים, הגישו העותרים לבית משפט זה עתירה, בה ביקשו להורות למשרד הפנים ליתן טעם מדוע לא תאושר בקשתם לאיחוד משפחות. בתגובתו לעתירה, טען משרד הפנים כי על העותרים היה למצות הליכים מול משרד הפנים עובר להגשת העתירה, קרי להמציא את המסמכים הדרושים להוכחה כי מרכז חייהם הינו בישראל. נוכח האמור בתגובה זו, נמחקה העתירה (בג"צ 72/01 ריאן נ' שר הפנים (לא פורסם)). לאחר שהמציאו העותרים את המסמכים כנדרש, נתן משרד הפנים לעותרת 2, ביום 5.6.01, היתרי שהייה בישראל למשך ששה חודשים. העותרים פנו למשרד הפנים בבקשה להאריך את היתרי השהייה רק ביום 2.1.02, קרי באיחור של כשלושה חודשים. משרד הפנים דרש מהעותרים להמציא מסמכים נוספים ולאחר המצאתם, ביום 2.1.03, ניתנו לעותרת 2 היתרי שהייה למשך שנה. דא עקא, שהעותרים טרם פנו למשרד הפנים בבקשה להאריך את תוקפם של היתרי השהייה האמורים, אף על פי שתוקפם פג כבר ביום 2.1.04.

בתגובתו לעתירה הודיע משרד הפנים כי דרכם של העותרים פתוחה בפניהם לפנות בבקשה לחידוש היתרי השהייה של העותרת 2. כן התחייב משרד הפנים כי אם העותרים אכן יפנו אליו בבקשה כאמור, העותרת 2 לא תורחק מישראל במהלך הטיפול בבקשה. בהתחשב בהודעת משרד הפנים, אין עוד טעם כי העתירה תישאר תלויה ועומדת. העותרים יפנו למשרד הפנים בבקשה לחידוש היתרי השהייה של העותרת 2 וזכויותיהם שמורות להם לשוב ולפנות לבית משפט זה אם יהיה צורך בכך.

בכפוף לאמור, העתירה נדחית.