בג"ץ 4925/11 חברת נופר בע"מ נ. ועדת העררים הצבאית

השופט י' דנציגר:

עניינן של העתירות שלפנינו בבקשת העותרות כי תבוטל החלטתה של ועדת העררים באזור יהודה ושומרון (להלן: ועדת העררים ) מיום 18.5.2011 בתיקי ערר מאוחדים 38/08 ו-39/08, אשר דחתה את העררים שהגישו העותרות על החלטת הועדה לרישום ראשון באזור (להלן: הועדה לרישום ראשון או הועדה ) לרישומן כבעלים של חלקת מקרקעין מסויימת בכפר מסחה.

שתי העותרות טענו לרכישת הבעלות בחלקה על סמך שרשרת עסקאות.

כנקודת מוצא, הוסכם, כי הבעלות בחלקה היתה נתונה בעבר לחאמד יוסף עבדאללה (להלן: חאמד ), אשר על שמו רשומה החלקה במאליה. עוד הוסכם כי חאמד התחייב למכור את זכויותיו בחלקה, וכן בשתי חלקות נוספות, למר אחמד ראשד אחמד סלאמה (להלן: אחמד ), אולם למחרת היום, חתם חאמד לפני נוטריון על ייפוי כוח בלתי חוזר לאביו של אחמד, מר ראשד אחמד מוסא (להלן: ראשד ), בו הסמיך את ראשד למכור את החלקות לכל מי שיחפוץ.

מכאן התפצלו טענות הצדדים לגבי האופן בו הועברו אליהם הזכויות. לטענת העותרת בבג"ץ 7464/11 (להלן: תנופה ) , האב ראשד העביר לבנו אחמד את הזכויות בחלקה ובהמשך מכר אחמד את החלקה לתנופה, ביום 10.4.2000, באמצעות חברה נוספת. מנגד, טענה העותרת בבג"ץ 4925/11 (להלן: נופר ) , כי ראשד רכש את החלקה מחאמד כ"איש קש" מטעם סוחר הקרקעות, אחמד מחמוד אחמד עודה (להלן: עודה ), אשר לימים מכר את החלקה למר זאב פרומוביץ (להלן: פרומוביץ ).

הועדה לרישום ראשון קבעה כי לא ניתן להיעתר לבקשתה של תנופה בין היתר נוכח אי התקיימות התנאים הנדרשים לצורך קבלת ייפוי הכוח הנוטריוני שמכוחו - כך נטען - העביר האב ראשד לבנו אחמד את הזכויות בחלקה. יתר על כן, הועדה קבעה כי חאמד לא חתם על ייפוי הכוח הבלתי חוזר לטובת הבן אחמד, אלא לטובת האב, ראשד (ששילם את התמורה הנקובה בהסכם המכר וייפה את כוחו של ראשד להעביר את הזכויות לכל מי שיראה לנכון). לאור האמור קבעה הועדה כי נשמט הבסיס מתחת לבקשת הרישום של תנופה.

באשר לבקשת הרישום של נופר, הועדה לרישום ראשון קבעה כי שני יפויי הכוח שהציגה נופר אינם מבססים את זכותו של פרומוביץ בחלקה, שכן אין בהם משום הרשאה לביצוע ההעברה.

הועדה לרישום ראשון קבעה כי היא לא השתכנעה מהראיות שהוגשו לה כי תנופה או נופר אכן החזיקו בקרקע ועיבדו אותה במשך עשר שנים כנדרש בחוק, וכי אף לוּ היתה מוכחת חזקה כאמור, ספק אם היה די בכך, שעה שלא עלה בידיהן להוכיח מקור חוקי לחזקה. משכך קבעה הועדה כי אין להקנות לאף לא אחת משתי החברות זכויות בחלקה ובקשותיהן לרישום החלקה על שמן נדחו.

ועדת העררים דחתה ביום 18.5.2011 את העררים שהגישו שתי החברות.

ועדת העררים הבהירה כי משהודו החברות כי מקור תפיסתן בחלקה הוא על פי שרשרת העברות חוקיות, הן חסמו את יכולתן לטעון לזכויות מכוח החזקה ועיבוד גרידא, ועליהן להצביע גם על מקור בעלות חוקי בחלקה.

בהמשך הדגישה ועדת העררים את קביעתה הנחרצת של הועדה לרישום ראשון לפיה היא לא השתכנעה מהראיות כי מי מן העותרות שלפנינו אכן החזיקו בחלקה ועיבדו אותה במשך תקופת הזמן הנדרשת בחוק.

מעבר לדרוש קבעה ועדת העררים כי ממצאיה של הועדה לרישום ראשון עולים באופן טבעי מחומר הראיות ומכתבי הטענות. הוסבר כי דוגמאותיהן הספוראדיות של העותרות מהעת האחרונה למסיק שנערך בחלקה, שאינה מגודרת, אינן מספיקות כדי להוכיח החזקה ועיבוד לאורך זמן. עוד ציינה ועדת העררים כי טענותיהן הסותרות של שתי החברות בסוגיית ההחזקה בחלקה מעוררות צל כבד על אמינותן. על רקע זה פסקה ועדת העררים כי משלא הוכח התנאי של החזקה בחלקה, אין עוד משמעות להוכחת קיומה של שרשרת העברות חיצוניות של הזכויות, אך למרות זאת בחנה לגופן את טענותיהן של החברות בעניין זה ומצאה כי לא עלה בידי החברות להוכיח כדבעי באמצעות ראיות כנדרש את זכויותיהן מכוח שרשרת העברות חיצוניות כנ"ל.

ועדת העררים הביעה דעתה כי לו היו מוכחים עיבוד והחזקה כדבעי על ידי נופר, היה ברצף יפויי הכוח שהוצגו על ידה (בהנחה שאלו אותנטיים – נושא שלא הוכרע על ידי הועדה לרישום ראשון), כדי להעביר לה את מחצית הזכויות בנכס. עם זאת, נקבע כי אין צורך להשיב את הדיון בסוגיה זו לועדה, וזאת משנקבע כי לא הוכחו עיבוד והחזקה בחלקה וכן לאור קיומם של ספקות בדבר האותנטיות של יפוי הכוח שהציגה נופר ולפיו כנטען העביר עודה את מחצית הזכויות בחלקה לפרומוביץ.

במסגרת העתירות שלפנינו, הלינו כל אחת מן העותרות על קביעותיה העובדתיות של הועדה לרישום ראשון, כמו גם על פסק דינה של ועדת הערעורים.

תנופה הקדישה חלק ניכר מטענותיה על מנת להראות כי בניגוד לסברתה של ועדת העררים אין במסמכים שהוצגו על ידי נופר כדי לבסס את זכותה בחלקה. כמו כן, הלינה תנופה על הקביעה לפיה העיבוד והחזקה בחלקה לא הוכחו כנדרש. נופר הפנתה אף היא את עיקר טרונייתה נגד הקביעה לפיה לא הוכחו החזקה ועיבוד של החלקה. לטענתה, ההתייחסות לנושא ההחזקה והעיבוד בהחלטת הועדה לרישום ראשון נעשתה באופן תמציתי למדי וללא הנמקה מספקת. נופר הוסיפה וטענה כי נוכח קביעתה של ועדת העררים, לפיה ישנן ראיות אובייקטיביות לקיומה של עסקת העברה בין עודה לפרומוביץ, במידה ויעלה בידה להוכיח עיבוד וחזקה בחלקה, קיימים סיכויים טובים שהמחלוקת תוכרע לטובתה.

לאחר שעיינו בטענות העותרות בעתירותיהן ולאחר ששמענו בתשומת לב את השלמות הטיעון בעל-פה בדיון שנערך לפנינו, אנו סבורים כי העתירות אינן מגלות כל עילה להתערבות בהחלטת ועדת העררים – שהינה גוף מעין-שיפוטי. החלטת ועדת העררים היא החלטה מפורטת ומנומקת כדבעי שניתנה לאחר שהועדה שמעה כל טיעוני הצדדים ובחנה את כל הראיות שהונחו לפניה. בפרט, קיימה ועדת העררים דיון מפורט בשאלת ההוכחה של תנאי הסף לתביעת רישום ראשון – הוכחת חזקה ועיבוד, אשר היוותה מוקד מחלוקת עיקרי בעתירות שלפנינו. לאחר כל אלו, הגיעה ועדת העררים לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בתוצאה אליה הגיעה הועדה לרישום ראשון. הכרעה זו מקובלת עלינו וכאמור לא נמצאה כל עילה להתערב בה.

אשר על כן העתירות נדחות.

כל אחת מהעותרות תישא בתשלום הוצאות בסך 15,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה.