בג"ץ 4933/14 אייל קויפמן נ. ממשלת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

א.

עניינה של העתירה בבקשת העותר כי יינתן לו פטור מבחינה בקורסים "סטטיסטיקה ומימון", "כלכלה" ו"חשבונאות" לשם קבלת תעודת סוכן ביטוח פנסיוני. על פי הנטען, לעותר תואר ראשון בהנדסה תעשיה וניהול, ובמסגרת לימודיו לתואר למד גם את הקורסים הללו. עם זאת, על פי תקנה 14(א) לתקנות הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות (בקשה לרשיון, בחינות, התמחות ואגרות), תשנ"ז-1997 (להלן התקנות ) רק מי שהוא "רואה חשבון או בעל תואר אקדמי בחשבונאות, בכלכלה, במינהל עסקים, בביטוח או בבנקאות", זכאי לפטור. בקשת העותר לקבלת פטור מבחינה בקורסים האמורים נדחתה על-ידי ראש תחום דו"חות ופטורים ברשות לניירות ערך ביום 10.6.14, בהסתמך על הוראת הדין.

ב.

על פי הנטען, פרשנות המשיבים לתקנות אינה מידתית ואינה סבירה. לחלופין נטען, כי התקנות כמות שהן אינן מידתיות ופוגעות בעקרון השויון, שכן המחזיק בתואר ראשון ברשימת המקצועות הנזכרת, מופלה לטובה לעומת העותר חרף העובדה שאלה וגם אלה למדו אותם קורסים בהם מתבקש הפטור.

כן נטען, כי התקנות פוגעות בזכותו החוקתית של העותר לחופש העיסוק וכן בזכותו החוקתית לכבוד.

ג.

אין בידינו להיעתר לעתירה נוכח היעדר עילה. כידוע, לא בנקל יחליף בית משפט זה את שיקול דעתן של הרשויות בשיקול דעתו שלו, וזאת אף אם ניתן לאהוד את טענת העותר מבחינתו שלו. כך, הן בעצם חקיקת החוק או התקנות, והן בהפעלת הסמכות על-ידי הרשות הרלבנטית (ראו לעניין זה בהתאמה: בג"צ 9333/03 קניאל נ' ממשלת ישראל , פסקה 19 לפסק דינו של הנשיא ברק (2005); עע"מ 471/12 מדינת ישראל נ' בוטנג , פסקה 5 לפסק דינו של השופט הנדל (2012)). על העותר היה להראות כי הרשות בהקשרים השונים חרגה באופן קיצוני ממתחם שיקול הדעת המסור לה, ובנטל זה לא עמד. לא נכחד, כי להלכה ניתן לחשוב גם על תחומים נוספים שיהיו ראויים לפטור, כמו הנדסה תעשיה וניהול או לימודי משפטים המשולבים במשפט מסחרי, או אף הסטטיסטיקה עצמה שהיא מקצוע אקדמי מכובד ואחד הקורסים הוא בתחומה, ואף על פי כן לא נכללה בתקנות; יתכן כי הדבר ראוי להישקל. אך איני סבור, מכל מקום לעת הזאת, כי נושא זה ראוי להתערבות שיפוטית בטרם נשקל כדבעי ברשויות הרלבנטיות, ולא נאריך שכן לא נתבקשה תשובה, אך ראינו את תשובת הרשות לניירות ערך מיום 10.6.14 כאמור, ויוצאים אנו מן ההנחה כי זו עמדתה.

ד.

מכל מקום, לא מצאנו כי יש להלום את טענות המבקש בדבר פגיעה בזכויותיו החוקתיות, שהרי בידו ללמוד את הקורסים האמורים ולגשת למבחנים בהם, ולא הכל כדאי להרים לדרגות חוקתיות. גם לטענתו בדבר פגיעה בשויון יש לומר כי קשה להלום טענה של אי סבירות קיצונית באשר לשוני רלבנטי בין מי שאך למד את הקורסים האמורים כדוגמת המבקש, לבין מי שרכש תואר אקדמי שכולו בתחום הכלכלה והמימון וכיוצא באלה לעניין קבלת הפטור. זאת גם אם כאמור הנושא ראוי – ככל נושא מינהלי – לבדיקה ברשויות הרלבנטיות מדי חלוף שנים.

ה.

בנתון לכך איננו נעתרים לעתירה.